היׂה הייתה הרצאה

בתחילת מאי הרציתי על נעליים וטרנדים

היכן: ביתם של נטע-לי וצפי במרכז ת”א, קרוב לים

אחת לחודש נטע-לי וצפי מארגנים אצלם ערב תרבות לחברים. בכל פגישה הרצאת אורחת או אורח אשר מספרת על עולמה המקצועי או התוכני. קהל החברים אשר מגיע מתחומי עיסוק שונים ומגוונים נחשפים לידע חדש

מתי: 5.5.16 שעות הערב

כמה: בנוסף אלי והמארחים עוד כעשרה אורחים

בהרצאה סיפרתי על ההשפעה שיש למגדר, ושינויים בתפיסה שלנו של גברי ונשי על אופנה ועיצוב

בין השאר הצגתי את קו המחשבה אשר תיארתי בפוסט הקודם שלי, על נעלי עקב לגברים, ושיתפתי במספר דוגמאות עכשוויות

נשי/גברי/חדש  

בעקבות השינויים בחברה, בעקבות אימוץ מוטיבים גבריים על ידי נשים ונהפוך הוא, המושגים “גברי” ו “נשי” משתנים ומתפתחים. הגבולות בין השניים נמתחים, מטשטשים או נעלמים לחלוטין

באופן טבעי הדבר משפיע על אופנה, תחום אשר מבוסס מגדר. בכל תקופה אנשים ונשים הגדירו מאפיינים כגון מה “נכון” לנשים ללבוש, מהי גיזרה גברית, מהו עיטור נשי

אך התשובות אשר היו ברורות לנו עד כה מפנות את הבמה לדיאלוג ויצירה חדשים, חופשיים, רעננים. “אנחנו לא חושבים במונחים של ׳גברי או נשי” אומר דניאל פלדמן מהמותג בינדל אנד קיפ לכתבת עיתון הארץ בכתבה אשר התפרסמה בפברואר 2016.  שנת 2015 מתוארת כשנת הטרנסג’נדרים. הם לוקחים את מקומם בחברה בדומה למהפכה ההומוסקסואלית של שנות ה 60

הלקוחות של בינדל אנד קיפ הינם לרוב טרנסג’נדרים. כל חליפה נתפרת בהזמנה אישית ומתאימה למידות הגוף של הלקוח או הלקוח, ולסגנון האישי של כל אחת או אחד. המושג של “חליפה גברית” או “חליפה נשית”  לא רלוונטי בעולמם של בינדל אנד קיפ

נעליים לטרנסג’נדרים?

כרגע בעיני עדיין אין להם מאפיינים ממש ייחודיים וחדשים. הרבה מהם הינם נעלי נשים במידות גדולות עם פרופורציות מוגזמות ואלמנטים מעולם הסאדו. אפשר למשל לראות דוגמא לכך כאן. מחכה וסקרנית לראות אתר המוכר נעלי ובגדי טרנס בסטייל חדש. קצת הכיוון שבינדל וקיפ עושים

ותודה לליאו על הלינק. עוד צילומים של ליאו אפשר לראות בבלוג של אישתו מיי גרף שכותבת על אופנה לנשים במידות גדולות. בלוג אופנה שמח

שולחן עגול

ההרצאה עוררה דיון, אשר המשיך זמן רב לאחר שההרצאה הסתיימה

הדיאלוג עם הקהל, השאלות והדברים שלמדתי מהם העשירו אותי והעלו אצלי שתי שאלות נוספות. בלעדי אותה שיחה בסלון הביתי הרעיונות האלה לא היו נוצרים או מתגבשים אצלי. הקרדיט הוא גם שלכםן, הקהל

מחשבה אחת: ציר עם הרבה קצוות

אם העולם הולך ומקבל לתוכו יותר ויותר את הטרנסג’נדרים, את המין השלישי, האם יכול להיות שאנו צועדים אל עבר עולם המבוסס פחות על תפיסה דיכוטומית ובינארית, ושאנו חוזים בתחילתה של קריסה של תרבות מקוטבת של גבר אישה, טוב ורע, גן עדן וגיהנום?

אולי המקבילה המודרנית והעכשווית לריבוי אלים מחכה לנו מעבר לפינה, והמבנה הבינארי עתיד להשתנות למבנה חדש של הצפנה והעברת מידע? ובמקום זאת יווצר ויתהווה לנגד עיננו עולם פלורליסטי, צבעוני ועשיר בו לכל אחד ואחת (כמעט) יש מקום?

ועוד סיפור שאינו נגמר עם אין סוף נקודות מבט, משחקי הכס כמובן

מחשבה נוספת: אחת, שתיים,שלוש….אין סוף?

ישנן תרבויות בהן כבר מאות שנים המין השלישי הוא חלק מהקהילה. והוא מהווה חלק אינטגרלי מהחברה. האם תרבויות אלה יזכו לעדנה מחודשת היום, עכשיו, בעתיד הקרוב?

האם נאמץ אלמנטים סגנוניים, ויזואלים כגון הדפסים, צבעוניות, גרפיקה מאותן תרבויות, או שנושפע גם מאלמנטים ותוכניים עמוקים יותר, כגון מודלים עיצוביים, מבניים, עקרוניים?

ואיזה מבנה עיצובי מציע לנו השלוש, או הריבוי, בניגוד לעיצוב המבוסס על ציר,  מבנה לינארי?

אלה שאלות פתוחות, מציפה אותן פה, וסקרנית לגלות את התשובות הרבות בעתיד. רמזים: ביג דאטה ועיצוב פרמטרי מהווים חלק משביל האבנים הצהובות אל עבר עתיד מורכב ופשוט בו זמנית

ועוד דוגמא נפלאה בעיני, אינפוגרפיקה לרגשות

ובעולם שמבוסס פחות על אפס ואחד, ימין ושמאל, וזוגיות ככלל, אולי נרכוש נעליים בבודדות, בפרדים, או בשלישיות, ונרכיב מיקס אנד מאטצ’ של השילובים שיתאימו לנו כל פעם מחדש? אפשר לקרוא עוד על נעליים א-סימטריות בפוסט שכתבתי על הומור

Fa’afafine

דוגמא מצויינת לתרבות כזו היא סמואה. סמואה היא קבוצת איים באוקיינוס השקט נמצאת קרוב “יחסית” לניו זילנד, ויש שם תרבות עתיקת יומין של בנים אשר בוחרים ומרגישים שהם רצון לשלב אלמנטים נשיים בהוויה ובחיים שלהם, קוראים להם פא’אפאפין. הם לא מחוייבים להגדיר את עצמם כגבר או אישה, אלה חיים והווים כמין השלישי

 הפא’אפאפינים (כן, מילה קצת מצחיקה, בכל זאת שפה מהצד השני של העולם….) מהווים חלק אינטגרלי מהחברה, הם יכולים להתחתן עם מי שהם רוצים, לעבוד, לממש את עצמם ולחיות כאוות נפשם

(ישנן עדויות על מיקרים פחות סימפטיים, בהם המשפחה מחליטה זאת עבור אחד הבנים שלה. אני לא אכנס כרגע לסוגיה עד כמה זה רע או נכון לפעול כך בתוך משפחה, אלא אתמקד ביצירה של מגדר חדש, על-מגדר)

שיג’יוקי קיהארה

אחת הפא’אפאפינס המעניינות שחיות היום היא שיג’יוקי קיהארה. שיג’יוקי נולדה בסמואה בת להורים מסמואה ומיפן. היא אמנית פרפורמנס ומולטימדיה אשר באמצעות צילום בוחנת את התרבות באוקיינוס השקט ומתאגרת תפיסות בנושא תרבות, זהות, רוחניות, ילידים, קולוניאליזם, סטריאוטיפים, מגדר, צרכנות

מקורות ההשראה של עבודתה מגוונים וכוללים בין השאר צילומים של הילידים משלהי המאה ה 19 ראשית המאה ה 20.  הצילומים אשר צולמו על ידי בני ארצות המערב, תרמו לתפיסה מוטעית וסטריואטיפית של התרבות שבאיים באוקיינוס השקט

ואם אנחנו בענייני טריפטיך, זוהי הפרשנות האישית של שיג’יוקי, סדרת צילומים אשר מצטטת ציורים וצילומי נשים משלהי המאה ה 19 ומתאגרת את התפיסה שלנו של מה זה נשי מה זה יפה, מה המגדר שלנו ואיך “אמורים” להיות, או להצטלם תושבי האיים ובני המערב

בסדרת הצילומים “פא’אפאפין: באופן נשי” (באנגלית משחק מילים גם ‘בנימוסים נשיים’, או ‘בכבוד נשי’) שיג’יוקי מצולמת ברוח התמונות המבויימות משלהי המאה ה 19, דוגמת צילומיהם של ת’ומאס אנדרו ואלפרד ג’והן טאטרסל. באותן תמונות הצלמים, בני ארצות המערב, ביימו את הילידים לעמוד לפני המצלמה לבד, או בזוג, לבושים באופן חלקי ומעוטרים בתכשיטים ובאלמנטים טרופיים, באופן התואם את תפיסת עולמם המערבית והקולניאליסטית. סדרת הצילומים של קיהארה מאתגרת את אותן תפיסות מקובעות כלפי בני האיים ומגדר

המופע “תרבות למכירה” וסדרת העבודות הנלוות מתייחסות לנשים, גברים וילדים מסמואה שנלקחו לגרמניה במאה ה 19 והוצגו בערים שונות כחלק מ”גן החיות האנושי” אשר הציג בפני הארופאים את בני התרבויות הזרות והחדשות להם. סדרת העבודות נוצרו בעקבות הביקור של שיג’יוקו בגרמניה, ביקור שנערך בחסות מכון גתה ובו חקרה ארכיונים גרמניים בנושא סמואה.

לסיכום, בנתיים

תרבויות כאלה, על-מגדר, המגדר השלישי, המגדר החדש: כל אלה מאתגרים את התפיסה של מגדר כגברי או נשי בלבד. המיניות כבר איננה ממוקמת על ציר קוטבי, אלא בעלת מבנה פתוח ועשיר יותר. תוהה איך זה ישפיע עוד ועוד על אופנה ואורחות חיים נוספים

ואסיים עם מגף שריהאנה עיצבה לאחרונה בשיתוף עם מעצב הנעליים מנולו בלאניק: מגף גבוה המגיע עד המותן והמאתגר את התפיסה הרגילה שלנו לגבי גבולות המגף. אנחנו יודעות איפה זה מתחיל, אבל לא בהכרח יודעות איפה זה נגמר