שנקר – בגובה הדשא

תצוגת האופנה של שנקר שהתקיימה בשלהי יוני בהאנגר 11 בתל אביב

הייתה מפגן של צבע ודרמה, פרטים ותפרים, שבירה ובניה של מיתוסים ופרופורציות

הדשא שמחוץ לאולם התצוגה דמה לרגע לכוורת של תעשיית האופנה

עמוסה מעצבים, צלמים, סטייליסטים ושאר אנשים יצירתיים

למעלה: הקולקציות של אלינה ינובר, עמיר מרק, אלעד קרין, דיה דוידובסקי, חמוטל בורוכוב, אילן פלג, ענבל וויס, קיאן פרקפורט, לידר אביטאן, מור מדינה, מיל ברוש, ניב קרן, רני ווינשטיין, שיינה מייהיל, שירן אפרתי, ולרי שימחוביץ

אישי. סיקור מקצועי בהמשך

מי אני ומה אני בתוך הקהל הזה – השאלה הזו הדהדה בראשי

הערב עצמו היה מרתק, מרגש, כ”כ הרבה השקעה בדגמים ובעיצוב

ואני משתבללת לי מאחורי המצלמה. ותוהה

התצוגה הסתיימה

חזרתי, נסעתי, המשכתי

הלכתי לפגוש את א’ בבר

הגעתי במבטחים

הרגשתי לא בנוח – הרגשתי  אוקוורד – סיפרתי

הלכנו מהבר, נסענו הביתה

המשכתי להיות מקופלת ומוטרדת קצת, וגם משועשעת

התחלנו להסתכל על התמונות המצולמות

לילה, מקרן, אימג’ ועוד אימג’ בועט ומתגלגל לנגד עיננו

א’ מתלהב, מהתמונות, מהעיצוב

אם הייתי בימאי הייתי לוקח מישהו משנקר שיעצב לי את כל הבגדים בסט – אומר א’ השחקן

אלה בגדים מהעתיד! – הוא מכריז

המילה ‘עתיד’ מתניעה אצלי את ההווה

הרגשתי שיש לי את זה, הערב התחבר, יש לי סיפור, יכולתי לכתוב את הפוסט הזה

לילה טוב

דשא? יש גם גמדים

רועי דרהי – הצבא לשחרור גמדי הגינה

תנועה שהחלה לפעול בשלהי המאה העשרים, והיא יוצאת כנגד הראוותנות של גינות הנוי. חברי התנועה מתגנבים בלילה משחררים את גמדי הגינה ואפילו שולחים לבעליהם תמונות של הגמדים ומבקשים כופר כן, קונדסות במיטבה. רועי יצר הצלבה בין גמדי הגינה לבין חיילים גרמניים, שם יוצרו גמדי הגינה לראשונה באופן תעשייתי בשנות ה 30 של המאה הקודמת, ולמעשה בכך מצטרף לסרטים ויצירות אשר מתייחסות לדמות החייל באופן קומי – גבעת חלפון אינה עונה ואפס ביחסי אנוש, למשל

רועי הציג מגפיים שהופכים למכנסיים – פרשנות לגטקעס שלובשים החיילים מתחת למדים, נושא שמסתמן כמגמה מתפתחת, דוגמת המגף שריהנה עיצבה בשיתוף עם מנולו בלאניק – בדיקה ושבירה של גבולות מוכרים: מי אמר שהמגף צריך להסתיים בברך? עוד על גמדים וענקים בפוסט הקודם שכתבתי על שנקר. וכתיבה נוספת על כוח, שליטה וחופש בפוסט על לידר אביטאן כאן

אמילי, גנבת גמדים עם סטייל

הקולקציה של שיינה מייהיל – מטען

עוסקת בסיפור המשפחתי ושואבת השראה מסיפור ההגירה של סביה: מקוריאה ליפן, וממזרח אירופה לארצות הברית

בשיחה טלפונית שעשתה סיבוב מהיר סביב כדור הארץ, סיפרה שיינה שהנעליים הינם פרשנות אישית וחדשה למגביה הנעליים שנעלו בני ובנות האצולה במאות ה 17 באירופה וביפן, על מנת להרחיק אותם מהלכלוך שברחובות. הברגים: ציטוט ממחברים של מזוודות ישנות  אשר שימשו להגירה ונדודים

עיצוב בשיתוף עם מורן צור. ייצור: מפעל נעליים בניהול אודי וגברי חומרים: עץ, עור, ברגים

ליאת גרינברג – קיפי קוטור

גם ליאת יוצרת פיוז’ן לתרבויות השונות שעיצבו אותה: ישראל של שנות התשעים וארץ ילדותה בלגיה,והיא גם מעצבת מחדש את נעלי הבית “קיפי” של נעלי דפנה עם הדפסים של רצפת טראצו, חומרים יוקרתיים וצבעים רכים. קריאה נוספת על הקולקציות של שיינה מייהיל וליאת גרינברג כאן

ליאת גרינברג לנעלי דפנה – “הבית” הוא באמת חלק מנעלי הבית

אבל מקרוב הפרטים הקטנים ממש לוהטים

נעלי בית עם בדים מודפסים שליאת עיצבה בעצמה, כולל ברוקרדים ורקמות סברובסקי

ליאת גרינברג – אפשר גם בוורוד בלגי

פרט מתוך צילום של רון קדמי

אביגיל בנבנישתה -זיכרונות

מתוך הבנה שחייה משתנים תדיר, וגעגוע לעבר יצרה אביגיל קולקציה בהשראת פריטים מילדותה, ואף שילבה הדפסים של ציורים שציירה כשהייתה ילדה. עכשיו נותר לנו לתהות האם הנעליים שהיא עיצבה דומים לנעליים שהיא נעלה בילדותה? כי אם כן, היא בטוח הייתה הילדה הכי מגניבה בגן

מור מדינה – אנשים שאתה עשוי להכיר

קולקציה השואלת – האם איסוף המידע האינטנסיבי לגבי אנשים באמת מצליח להעביר את מורכבות החוויה האנושית? ההשטחה של החוויה האנושית מתורגמת לצללית של עקב – סימון גרפי במקום עקב פיסי ואמיתי

עמיר מרק – קמיעות מזל

שילוב חדשני, מדליק, מעניין ו-וואו – של מצופים בכפכף. זה נובע מהעבר שלו -במהלך שירותו כלוחם בסטי”ל חגורת ההצלה אשר נשא על עצמו הפכה למעין קמיע

מתוך זה נוצר כפכף שאולי מציע חידוש לעולם נעלי הנוחות אשר משווע לפתרונות יצירתיים ומדליקים?! כי הכפכף של עמיר מזכיר לי פופ ארט ואת המתנפחים של קלאס אולדנברג משנות ה 60 וה 70

בתמונה מעל: עוגה מתנפחת של קלאס אולדנברג. מתוך התערוכה שנות השישים

בראיון טלפוני עמיר סיפר שתהליך פיתוח הכפכפים כלל ניסוי וטעיה עד שמצא את החומרים המתאימים אשר קל להלחים ולחבר יחד

אתגר נוסף היה ההתאמה לכף הרגל. או במילים אחרות: איך (לעזאזל:) מוציאים גיזרה לאוויר?? חומרים: פי.וי.סי רך וסוליות נעלי טבע

קיאן פרקפורט – האדם הנשי

הקולקציה של קיאן בוחנת, מפרקת ומרכיבה מחדש את הדימוי הנשי על ידי הרכבה מחדש של החליפה הגברית שצבעה הקלאסי הוא כחול כהה, ושל המחוך האדום שעיצב דיור בשנות החמישים

הרצון לנתץ מיתוסים של מגדר בהשראת ספרו של רילקה “האדם הנשי” הוא שעומד בבסיס הקולקציה של קיאן

ההחלטות העיצוביות נגזרו בהתאם: צבע כחול למגף נשי, אימום שפיצי ונשי יחד עם מגפון שטוח בעל מראה אנדרוגיני, ובלינג של נצנצים, שיהיה קצת זוהר בזמן שאנחנו עושות פה מהפכות

חומרים: עור, עיצוב אימום ונעליים: קיאן בשיתוף היצרן אבי שפר

עוד על מגפיים ומגדר בפוסט על פרינס

ויש גם אורחים

הרי בלעדיהם לא באמת הייתה חגיגה 🙂 חשובים לא פחות ממה שהוצג על הבמה

טל שטרן שעיצב עבור דיור בפריז נועל נעליים של דיור. מה אהבתי: את המיקום של האיבקות , אשר יוצרות מתיחה מעניינת של השרוך וגם: גיזרה מעניינת, סוליה ספורטיבית עם כריות אוויר, שרוך בצבע כחול כהה-אלקטריק

מקס מאליאר נועל נעליים יפניות

אוהבת את השילוב של פתוח-סגור בסנדל, את הטקסטורה הטבעית של העור, והשימוש בעור עבה בגפה ובספידה – מה שמאפשר יצירת גזרות פשוטות, ישר ולעניין

ליאור אסולין נועל סניקרס של

DSQuared

יש עוד הרבה מה להראות ולספר לגבי קולקציות הבוגרים של שנקר! ראיונות עומק עם חלק מהמעצביםות בפוסט עתידי בקרוב
רוציםות לצלול למעמקי היצירה, לקרוא על מקורות השראה  של בוגרי המחלקה לאופנה בשנקר? הרשמו לקבלת עידכונים