גאולה – קליפות של דנ”א

מה מתי ואיפה

בן זוגי ואנוכי הולכים להשקת מגזין אמנות חדש דנ”א בגלריית קן הקוקיה, ולתערוכה דינמית של קבוצת “אטלס 110” בגלריה אינדי, בשלהי אוגוסט

התחלנו בקן הקוקיה, שנשמע לנו כמו המקום הכי הגיוני להיות בו

מה באג’נדה

המגזין האינטרנטי  דנ”א הודפס בפורמט איי-5 על נייר לא מלוטש

אחיזה במגזין ודפדוף בו יצרו אצלי תחושה נינוחה ולא מתיימרת

בפנים אימג’ים וצילומים של אמנים שונים אשר בעיני בעיקר בוחנים באמצעות הגוף  את הקשר  ביננו לבין הסביבה הקרובה אלינו – עם איזה מסר סמוי יוצאת לעולם כל אחת מהדמיות המצולמות או המתוארות בעבודות. מה המתח הפנימי של כל דמות ודמות

התשובות מגוונות והדמויות במגזין חוות שלל תהליכי שינוי באמצעות בגדים, ריקוד, דימום, חיבוק ועוד

הדפסים של העבודות המוצגות במגזין ניתלו גם ברחבי הגלריה והבר

טל יוסיפוב, אשר מופיעה במגזין, נועלת נעליים אדומות אשר צוותו לשמלה / אוברול אדום לוהט. ביחד היא הזכירה לי את כיפה אדומה שלא מפחדת מהזאב הרע

למעלה, אחד הפרוייקטים המוצגים במגזין דנ”א, “אחיות”, סדרת צילומים של גיא נחמד שטרן. בצילום: טל ויובל יוסיפוב

האמת היא, שמעבר למגזין המסקרן, היינו אורחים של אחת המציגות במגזין, דניאל יאור שמה. דניאל הציגה צילומים של בורקה שעיצבה במסגרת לימודי עיצוב טקסטיל בריטפילד, אמסטרדם, הולנד. ממה עשוי בורקה? נכון, מזכוכית

האם הבורקה מסתירה, או חושפת, כולאת או מפתה? הרי גם בעצם הבחירה בהסתרה יש אמירה ישירה

מספרים, שגם זכוכית אשר נראית לנו נוקשה ויציבה כל כך, זזה, נוזלת. בחלונות בני עשרות שנים ניתן להבחין בשינויים בעובי החומר – הזכוכית תהיה עבה יותר למטה, ודקה יותר למעלה. החומר האלגנטי והאצילי מגיב לכוחות המשיכה הארציים האופפים אותנו כמו בורקה ענקית ובלתי נראית

בובות עתידניות

סדרת עבודות נוספת ומסקרנת אשר הוצגה בגלריה ללא קשר למגזין דנ”א, היא סדרת הבובות של עומרי קורש. עומרי יוצר פנטזיה נושכת אשר הזכירה לי את ימי הביניים, מנגה יפני, משחקי הכס מעורבבים עם  סרטי אימה מתוקים-מרירים. הרגשתי שעומרי יוצר מתוך עולם פנימי סמוי, הבובות הן התגלות של חלקים מאותה מפת דרכים נסתרת של עולם זה

עומרי קורש נועל נעליים שהזמין און ליין וצבע כדי לשנות את הצבע שלהן

עוד אנשים ומראות בהשקה של דנ”א

אינדי 110, קומה שלוש

הערב היה קצר והמלאכה רבה

מקן הקוקיה המשכנו לגלריית אינדי, בקריית המלאכה בדרום תל אביב. אותו גריד של רחובות עם בניינים עגומים למראה

אך מעבר לכסות הבניינים התגלה עולם עשיר, בועט וחתרני

 גלריית אינדי הפכה למעבדת מחקר – במשך שבוע התארחו בגלריה קבוצת האמנים ״אטלס 110″ לתערוכה דינמית ורב תחומית  התכלול אירועי פרפורמנס, סאונד ומוזיקה ועוד. עמוד הפייסבוק שלהם תיאר זאת כשישה ימים, שבע חטאים

את המחזה הנחה אורי דרומר, אוצר, אמן רב תחומי ומוזיקאי

כשהגענו הופיעו

Ana T Amat

וענר בשירים שכתבה והלחינה

Ana T Amat

או בשמה אביבית ישראלוף. אביבית היא גם בעלת המותג “קליפות” לבגדים יד שניה

בשולי גלריית אינדי פגשנו את המשרד להנפקת תעודות גאולה

כן, כן, זה היה אחד הדברים הרלוונטיים/מגניבים/לוהטים שפגשנו באותו הערב

לרגע הופתעתי, לחלוטין, שזה קיים כאן ועכשיו

אבל אחרי שהתוודתי זה הרגיש לי הכי טבעי והגיוני

וזה רק עשה לי חשק

להתוודות עוד ועוד

הווידוי נאמר לבחורה יפה, מרשימה וחמורת סבר

לא חייכה היא

ולא הקלה ראש כלל וכלל

אלא מילאה את תפקידה החשוב במלוא הרצינות

כראוי  לנושא כה רגיש – חטאינו הקטנים והגדולים

הוידוי הוקלד במכונת כתיבה

צליל תקתוק ההקלדה

היפנט אותי

והישרה נופך של תקווה

הכוהנת הקדושה, או אולי החוטאת האצילית מכולן

הקלידה במרץ רב

התוודיתי במשפט וחצי

והרגשתי קטנה ונטולת חטאים מעוררי השראה

אך למזלי הכוהנת המשיכה לתקתק ולהקליד עוד ועוד

ולבסוף הגישה לי מסמך רשמי

אשר הכיל ברובו מילים ומשפטים שכתבה באופן עצמאי

כממשיכים את חוט מחשבתי

אינני זוכרת את מה שכתבתי

זה פשוט נכתב מעצמו

היא סיפרה לי

תא וידוי עם כתיבה אוטומטית – היש משהו רלוונטי יותר לימינו אנו ?

אז בימים אלו של שנה חדשה וסליחות אסיים בברכה שנשיר כמה קליפות מיותרות בדרך לגאולה ולשמחה

גלריית קן הקוקיה, ברח’ נועם 3, יפו, גלריית אינדי, רח’ המרץ 5, קריית המלאכה, תל אביב

צילומים: שלי לואיס, דווה מלמן

אני אשמח (מאוד) לשמוע ולקרוא את תגובתכםן, מוזמנים לכתוב, לספר ולשתף בסיפורים אישיים שקשורים לנעליים ושאר זכרונות וחוויות