August 2016 – uncodedstepsdotcom

מטא נעל – סילואטות של אור

בעקבות תערוכת סנדרום סינדרלה – שלושה ראיונות עם שלוש יוצרות ואין ספור נקודות מבט

עידית ברק

מעצבת אופנה ומרצה בכירה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר

שבע שנים לקח לעידית ברק לעבד את הביקור שלה במקדש הנעליים

Shoe Salon Bergdorf Goodman

לאובייקט מעוצב המבטא את הדואליות העזה שהיא חוותה באותו הביקור

ברגדורף גודמן שבשדרה החמישית בניו יורק הינו היכל נעליים יוקרתי אשר ‘זורק’ את הנכנס או הנכנסת בשעריו לזמן אחר ולמימד אחר

בסלון אשר נפתח לראשונה בשלהי המאה ה 19, הזמן כאילו קפא מלכת, אך התשוקה והיופי רלוונטים ודרמטיים כתמיד

Embed from Getty Images

אני נועלת רק נעליים שטוחות ונוחות – מספרת עידית – ולמרות שאני מודעת לקסם שנעלי העקב מטילות על נשים, עדיין הרגע ההוא מול נעלי לבוטין בהיכל הנעליים הפתיע וטלטל אותי. אמרתי לעצמי – וואו, אני חושקת בזה בצורה בלתי נשלטת

מדדתי אותן. בקושי יכולתי ללכת איתן, ועדיין התשוקה לנעליים הציפה אותי

בסופו של דבר לא קניתי אותן

אני חושבת שנשים מתייחסות לשיקולים של נוחות ונחשקות ביחד. כל אחת יוצרת את התמהיל, את התשובה האישית שמתאימה לה – עד כמה אני מוכנה לסבול בשביל היופי הזה? יש שיהיו מוכנות לסבול מעט מאוד אם בכלל, ויש שירצו לנעול נעליים נחשקות למרות שאינן נוחות – בגלל שהנעליים עונות לאותה תשוקה שחוויתי גם אני באותו ביקור

Embed from Getty Images

אנחנו רוצות להיות בריאות ככל שאפשר, אך בנסיבות מסויימות בוחרות במידה מבוקרת של נכות – על מנת לתת מענה לרצונות אחרים שלנו, להראות סקסית, להיות נחשקת, להאריך את הגוף, להכניס את הגוף למתח מסוים אשר יוצר ריגוש

בעבודה שעידית הצגיה בסנדרום סינדרלה היא רצתה להתחקות אחרי הקוטביות שבסטילטו – הבעייתי והיוקרתי – וליצור בינהם מפגש פיסגה

קבי-הסטילטו שהציגה הנוגעות בנושא באמצעות הומור שחור עם עיטורי זהב: סוג של נכות אבל נחשקת בטירוף

Uncoded-Steps_Shoe_Blog_עידית_ברק_שלי_לואיס_סנדרום_נעלי_קביים_3 — הדמיה ממוחשבת של קבי הסטילטו בעיצוב עידית ברק

הקביים מתכתבים עם מאפיינים המזוהים עם נעליים בעיצוב לובוטון, המעצב נעלי עקב יוקרתיות בעלות תחתיות סוליה בצבע אדום. הקביים עשויים עור שחור מבריק תפור ביד, וחלקו הפנימי צבוע אדום עז. סוגרי הפרפר שעל הקביים מצופים בזהב 24 קראט

למעלה: קביים בעיצוב עידית ברק, פרפרי זהב סוגרים פינה שחורה. צילום: שלי לואיס מתוך התערוכה

הקביים פורקו וחוברו מחדש בעבודת נגרות

חלקו התחתון של הקב עשוי מחתיכת עץ זרה אשר חוברה לחלק העליון והמקורי של הקב, מעשה ידי אומן כך שהמעבר בין החלק המקורי לתוספת אינו ניכר

תחתית הקב המעוצב, החלק אשר נוגע בקרקע, הינו קטן מאוד, באורך ורוחב 12 מ”מ בלבד, ואליו מודבק גומי קשיח אשר משמש כבסיס גם בנעלי עקב אמיתיות

יצירת הקב, אשר עובר טרנפורמציה לאורכו מאביזר רפואי לנעל עקב, נעשה בשיתוף עם המעצב התעשייתי יניב קדוש. יחד פירקו והרכיבו את הקב על מנת לשלב את שני העולמות לכדי אובייקט הקורא תיגר על תפיסות מקובלות של נוחות, נכות וסקס אפיל

Uncoded-Steps_Shoe_Blog_דית_ברק_שלי_לואיס_יניב_קדוש_נעלי_קביים_ — יצירת קבי-הסטילטו, בשיתוף עם המעצב התעשייתי יניב קדוש

דנ”א וורוד עם נצנצים

שלי: האם הכרת את המושג סנדרום סינדרלה לפני התערוכה

עידית: כן. המתח בין ילדות לנשים, והמתח בין נשיות מנקודת מבט שובינסטית לבין נשיות מנקודת מבט פמניסטית מעניין אותי. איפה מתרחש המעבר בין הדמויות האלה, איזה מהן, ובאיזה אופן הדמויות האלה קיימות בי ופועלות בתוכי בחיי היום יום

אני פמניסטית, ניפצנו את התפקידים אשר כביכול מיועדים לגברים ונשים. אנחנו הנשים עצמאיות ואחראיות לגורלנו, ועדיין יש בנו מקום אשר ‘תוכנת’ לחלום על הנסיך שיבוא ויתייחס אליך בדיוק כפי שאת רוצה וחולמת. זה מעורר אצלי שאלות כאשה, כאם, כמורה בשנקר

מצד שני אולי יש משהו ב”רצון להיות נסיכה” שהוא מעבר לחינוך? אני לובשת אך ורק שחור, ואת הבת שלי הלבשתי כתינוקת בבגדים מונוכרמטיים בלבד. ועדיין, כשהיא הייתה בת שלוש היא באה אלי ודרשה ללבוש רק שמלות מסתובבות ואמרה לי שהצבע האהוב עליה הוא וורוד. היום דרך אגב היא כבר חזרה ללבוש שחור, מביאה נחת לאמא, היא צוחקת

Uncoded_Steps_Blog_Girl's_Pink_Sandasl_נעלי_נמרוד_ילדות_פוקסיה_שלי_לואיס — סנדלים שעיצבתי לנעלי נמרוד ב 2012. תכנון גזרות: נינה אבידן

שלי: כשעבדתי בנעלי נמרוד ועיצבתי נעלי ילדים וילדות, היינו צוחקים שזה כנראה בלתי נשלט, ואולי ילדות נולדות עם דנ”א, גן שכתוב עליו וורוד עם נצנצים

עידית: זה באמת בדנ”א כנראה באיזושהיא צורה, לפעמים אנחנו יכולות להילחם בזה, ולפעמים פשוט לאפשר לנו להיות ילדות קטנות שחולמות להיות גדולות

קטנות או גדולות, נכות או נוחות, סקס אפיל או מתיקות חלומית. מה היא בעצם אותה נעל סטילטו

הראיון הבא מאפשר לנו הצצה לרגע אל מאחורי הקלעים של העקבים

אורית פרייליך : נעלי רנטגן

ומפירוק והרכבה בואו נמשיך לצלול את המרכיבים הסודיים אשר יוצרים נעליים

אורית פרייליך, מרצה בכירה בחוג לעיצוב אופנה בשנקר – הציגה בסנדרום סינדרלה צילום רנטגן של נעלי עקב שרכשה ב 2006, בליווי פסקול של נכדתה ששרה שיר ילדים על סינדרלה

הנעליים המצולמות הינם שיחזור של דגם משנות השמונים, ומהווים חלק מהסדרה רפליקה שיצר מיסון מרטין מרג’יאלה, סדרה הכוללות העתקים לנעליים ישנות אשר נמצאות אצלו בארכיון, ואף שיחזור של בשמים מן העבר

אורית: הצילום הוא עדות אילמת שמבהירה את הכאב הכרוך בנעילת נעלי העקב. הצילום למעשה מנכיח ומציג מפורשות את הכאב באמצעות הצגת המסמרים ההפוכים הנעוצים בו

זהו ביטוי ויזואלי לתחושות בכף רגל ובגוף, תחושות וכאב מהם לעיתים אנו מתעלמים

למעלה: נכדתה של אורית פרייליך שרה במתיקות אין קץ

ועוד יותר למעלה, צילום רנטגן מאת אורית פרייליך. האם הנעל עוברת פה תהליך פירוק או ריפוי? ואיפה הרופא או הרופאה? ובכלל, מי פה החולה – הנעליים עם המסמרים או אנחנו הכמהות לכל הגובה הזה

אורית: הדיכוטומיה בין הכאב הויזואלי המומחש בשיקוף הרנטגן, לבין מתיקות קולה של נכדתי ששרה את השיר על סינדרלה ומייצגת את קולן של כל הבנות שטרם עלו נעלי עקב כלל – מעמתת את הנשים הבוגרות עם מה שמצפה לבנותיהן בשתיקה של מי שיודעת

רפליקה במהותה הוא שיחזור של דבר אותנטי שהיה קיים בעבר, והוא המקור. תוך כדי השיחזור המדויק שלו השיחזור הופך להיות מקור, וחוזר חלילה עד אין סוף

הבחירה בנעל מסדרת רפליקה – ממשיכה אורית – יוצרת מעגלים מהדהדים של שיחזורים והעתקים: הנעל של מרג’יאלה משחזרת נעל מן העבר והופכת אותה למקור, כפי שהאישה המחכה לנסיך משחזרת את רעיון הנישואין והבטחת הגאולה הטמונה בהם – טקס אשר נעשה שוב ושוב מאז הזוג הראשון שהתחתן

למעלה: מחכה לנסיך? בובת ברבי בין זוג נעליים בעיצוב אן דמולמייסטר בקופסתן המקורית. צילום רנטגן מאת אורית פרייליך

בשיר המלווה את הצילום, נכדתי שרה “סינדרלה שלי היא אוהבת אותי, בקרוב נתחתן ויוולד לנו בן….” המילים הן למעשה מילותיו של הגבר, אשר שר על סינדרלה שלו

שלי: כשהאישה שרה את מילותיו של הגבר, היא למעשה תופסת אחיזה, שותפה לנקודת המבט שלו, אותו מבט אשר משפיע עליה ולעיתים קרובות מגדיר את האישה בעיני עצמה (=עד כמה אני נחשקת, שווה, מה הערך שלי) ובכך היא מחזירה לעצמה את השליטה על דמותה היא

אורית: כן, לשיר באמת יש משמעויות רבות, בדיוק כפי שהצילום מאפשר לי מצד אחד לחשוף רכיבים ניסתרים, ומצד שני מאלץ אותי להעמיק את ההתבוננות בנעליים, בדיוק כפי שרופא בוחן את צילומי הרנטגן ומחפש בהם סימנים. אני למשל גיליתי שהמסמרים שבנעליים שלי עקומים. אני לא יודעת האם היו כך מלכתחילה, או שהתעקמו תוך כדי הליכה

צילום נוסף של נעלי הרפליקה שיצר מרג’יאלה. שפה נסתרת של מסמרים? צילום רנטגן מאת אורית פרייליך

הראיון עם אורית הסתיים. נשארתי עם המחשבה על חשוף ולא ישיר בו זמנית

מצד אחד אורית הזמינה אותנו להתבונן בנעל לאחר שקילפנו אותה משכבות העור והצבע העוטפות אותה, מצד שני היא נותרה מסתורית בעיני המבקרים בתערוכה – הצילום מאפשר התבוננות אל תוך הקרביים של הנעל בזמן שדמותה לא מתגלה בפנינו

ואם אתםן סקרנייםות לראות את השלם על סך קליפותיו ומעטפותיו – מוזמניםות לראות את התשובה במהופך בסוף הפוסט
ולמה במהופך? כי האייטם הבא הוא על נעליים שמטפסות עד מעל הראש

עבודה נוספת של אורית, בשם

C.T. Scan of a Cherub

תוצג במסגרת הפסטיבל לחדשנות שיערך ב 29.9.16 , ותכלול הקרנת וידאו ארט על בתים בשדרות רוטשילד. איזה סוג של צילומים? אני בטוחה שכבר קלטתםן את הכיוון 🙂

הנגטיב של הפוזיטיב – אביגיל טלמור

שיחת הטלפון עם אביגיל טלמור, בעלת המותג

For Those Who Pray

התקיימה בזמן שאביגיל ישבה בסטודיו שלה אל מול נוף תל אביבי הנמשך אל עבר הים, ותפרה באופן ידני פריטים אשר עתידים בקרוב ממש להיכנס לחמש חנויות שונות של קום איל פו

אני תופרת ידנית את כל האובייקטים, מספרת אביגיל. מכל דגם אני מייצרת 15-20 יחידות ועוברת לדגם הבא. כל דגם מיוצר לתקופה מסויימת ובכמות קטנה, למעט 5-6 דגמים שהם “רבי-המכר” שלי, אותם אני מייצרת שוב ושוב

אני לא תופרת קולקציות – אביגיל ממשיכה – אני חלק מאסכולה של אופנה איטית

slow fashion

שרשרת שאריות עור בטכניקות ייחודיות. מתי? כנראה שעכשיו. בעוד שבוע אולי כבר לא יהיו עוד כאלה למכירה

האובייקטים שלי – ואביגיל קוראת לתכשיטים שהיא מעצבת אובייקטים מכיוון שכך ההגדרה שלהם פתוחה יותר – תמיד עשויים שאריות של עור שחור שאני קונה. זה הופך את עבודת העיצוב והתפירה למורכבות הרבה יותר – לוקח הרבה יותר זמן לבחור שאריות. גם עבודת החיבור בין יריעות העור שכל כך שונות זו מזו, דורשת מיומנות גבוהה ופיתוח מתמיד של טכניקות עבודה חדשות

אקולוגיה חשובה לי כצורת פעולה במובן המהותי של הרעיון, לכן אני בוחרת לעבוד עם שאריות עור

אבל למעשה הערך הראשון אצלי במעלה הוא האסתטיקה האישית שלי

כי האסתטיקה היא הביטוי לאמת הפנימית שלי

הקפדה על אסתטיקה המבטאת את תפיסת עולמי זה הרג ובל יעבור מבחינתי

Avigail_Talmor_Leather_Tube_Bracelet_Shoe_Blog_Uncoded_Steps_שלי_לואיס — אובייקטים מעור וידיים שמספרות המון, עיצוב אביגיל טלמור

אחרי שנכסתי “לראש” של אביגיל (תרתי משמע במקרה הזה ?:) יכולנו לדבר על האובייקט שהציגה בסנדרום סינדרלה

שלי: האובייקט מתכתב עם פסל החירות, מאיפה הגיע הרעיון, ההשראה

אביגיל: אני גם ציירת, כך שהייתי חצי שנה בניו יורק ב

residency

, בזמן שהייתי בניו יורק דמות פסל החירות ריתקה אותי. המגדר שלה לא ברור: מצד אחד היא נראית אישה, מצד שני הלסת של גברית. היא עטויה מלבושים אשר מטשטשים את קווי המתאר של הגוף כך שלא ברור כל כך האם זו אישה או גבר

מגדר מעניין אותי, וביצירה אני מונעת מהפילוסופיה שמאחורי הדברים

כל עשייה מגיעה מאידאולוגיה פנימית, לכל פעולה יש סיבה מאחוריה

Head over Heels; For Those Who Pray

מתוך התערוכה סנדרום סינדרלה. צילום: גיא גולדשטין

טכניקות עבודה ופילוסופיה שעובדת שעות נוספות: אביגיל טלמור. צילום גיא גולדשטיין

אביגיל ממשיכה: לעטרת הראש של הפסל יש עוצמה: הוא מורכב משבע קרניים אשר פונות לשבעה קצוות תבל, המסר של הפסל הוא שהחירות יוצאת ופונה לכל עבר, לכל פינות העולם

באובייקט שעיצבתי לתערוכה אני מהדהדת את המסר הזה מנקודת עולמי כמעצבת אופנה – הבשורה האופנתית אשר יוצאת מניו יורק

והבשורה שלי היא הגדרה פתוחה ורחבה לאסתטיקה גותית

למה פתוחה? מכיוון שזה קודם כל עניין של שילוב, הדרך בה כל אחד ואחת משלבים את האובייקט שעיצבתי עם הסגנון האישי שלהם

בתמונה למעלה: בת כורה הפחמים מאת אביגיל טלמור – גותיקה אפריקאית בבטן האדמה? צילום: פאבל בולו, איפור ושיער: רפית נוי למאק,דוגמנית: נועם שוהם

אביגיל: וזה מזכיר לי ראיון שקראתי עם לי אדלקורט אשר הוזמנה להרצאות על הקצב הגובר של תחלופת טרנדים. לי אדלקרוט הסכימה להגיע בתנאי שתוכל לסתור את הטענה הזו. במפגש היא החליפה את הבגדים של האנשים זה עם זה, בגדים ישנים ובגדים חדשים כאחד ויצרה שילובים שנראו חדשים ומעניינים. מתוך הם ניתחו והבינו ביחד שגם בגדים שנרכשו לפני שנים נחשבים מודרניים, המראה והסגנון בעיקר מבוססים על שילוב, ופחות האובייקט המסוים

אני יוצרת דגמים שהם רב תרבותיים, מצד אחד הם נראים גותיים, מצד שני הם נראים מאפריקה. הכל שאלה של הקשר, עם מה ואיך את לובשת, עונדת אובייקט או דגם שעיצבתי. אובייקט נתמך בהקשר, בקונטקסט, כדי להיטען במשמעות

שלי: זה מזכיר לי ציטוט של רולאן בארת’ על נעליים שאמר שנעל איננה רק נעל, פריט לבוש איננו פונקציונאלי נטו, מכיוון שאינו נמצא מחוץ לתרבות

ומישל פוקו אמר משהו דומה לגבי מיניות: המין אינו נושא בתוכו אמת חבויה, אם יש לכל אחד מאיתנו אמת חבויה , פרטית ואותנטית הנוגעת למיניותו, היא הושתלה בו על ידי מנגנונים חברתיים

למעשה, הפעולות שלנו נעשות תמיד בקונטקסט תרבותי, להגיד שעשיה כלשהי היא נטו העשייה עצמה, היא לחטוא לאמת שמסביבה – המציאות, התרבות, ההקשר

אביגיל: נכון, גם בציורי ביתני השמירה שלי מתעוררת שאלת ההקשר: האם זהו ביתן שמירה בכניסה לחניון, או במעבר גבול, או בכניסה לכלא? הביתן נטען במשמעויות בהתאם לסביבה בה הוא ממוקם

Avigail-Talmor_CheckPoint_no3_Art_ Painting_Shoe_Blog_Uncoded-Steps_שלי_לואיס — צ’ק פוינט # 3, מאת אביגיל טלמור

אנחנו עוזבות לרגע את ההקשר הרחב וחוזרות לדבר על הפרטים המאפיינים את פריט הראש שאביגיל עיצבה

ממבט ראשון, מרחוק, נראה שהאובייקט הוא עטרת שחורה לראש, אך ממבט מקרוב רואים את החלקים השונים, התפרים הגסים והעדינים בו זמנית אשר מאחדים את העקבים לכדי מעגל

אביגיל: למעשה אני יוצרת סילואטה, צללית, אני מתייחסת לאובייקט כנגטיב ולא כפוזיטיב – אני לא עסוקה באבנים ויהלומים אשר יעטרו את האובייקט, אלא בצורתו הכללית, בהשפעה שהוא יוצר על הגוף. בדיוק כפי ששבעת הקרניים שקיימות בפסל החירות ובדגם שעיצבתי משנות את צללית הראש באופן דרמטי. זהו איננו עיטור, אלא שינוי מהותי במבנה ובפרופורציות

הראיון עם אביגיל הסתיים. חשבתי לעצמי שכפי שאביגיל יוצרת אובייקטים שהם צללית בעלת נוכחות משמעותית על הגוף, כך גם הבחירה בעור שחור בלבד – היא כמו הסילואטה הרעיונית שלה. היא הגדירה לעצמה גבולות גיזרה אפלים עם עומק ויופי אין סופיים

ולסיכום – נעל הרפליקה של מרג’יאלה. למה היא עומדת עלה הראש? כי זו חידה, וגם כי פה זה הכי הגיוני

נעלי רפליקה בעיצוב מייסון מרטין מרג’יאלה. צילום אורית פרייליך. מהדהדות רעיונות וחלומות כאן אל תוך ההווה

לקריאה נוספת על התערוכה הפוסט המתאר את ערב הפתיחה ופוסט ראיון עם יערה קידר אוצרת התערוכה

תערוכת “סנדרום סינדרלה” מוצגת עד סוף אוגוסט בגלריית החווה בחולון

אני אשמח (מאוד) לשמוע ולקרוא את תגובתכםן, מוזמנים לכתוב, לספר ולשתף בסיפורים אישיים שקשורים לנעליים ושאר זכרונות וחוויות

Subscribe to Blog via Email

The stiletto curator who got married barefooted

An interview with Yaara Keidar, curator of the stiletto exhibition “Cinderella Syndrome”

עברית

Desires, aspirations, longing for something which is beyond you;

Shortage, lacking, a difference, deification. longing, desiring, imaging…

The stiletto fills the gap between our dreams and reality;

8 centimeters of desire,

20 centimeters of eagerness and fascination

4 cm of longing for more and more

I also want more

To show, to create

So here I am, writing a blog

Words that wrap words, liquefying energy bursting into a flow which flit upon the paper or screen instead of in a gallery and a ‘real’ space

COLLECTE טל דרורי ואסף שם טוב _Fetish_Stiletto_Fashion_Blog_Uncoded_Steps_שלי-לואיס — “The gap betwwen elegance and pain”designed by Tal Drori and Asaf Shem Tov, 2006

Above: Is this a shoe or a sealed idea of a shoe?

When I first heard about the Cinderella Syndrome exhibition

I held my breath for a second

And then reminded myself to take a good deep breath

“I am not there” shouted a hidden voice in my head

I design for other brands,

I have not yet created my own line of items with a clear statement

But

I’ve this place, here

The blog, into which the energy flows

Energy that might not be channeled into materials, objects, heel heights, leather, glue, feathers and nails, colours and forms

Above: Working into the material, into the leather – “Venus’s Trap” by Shani bar. Material: Nappa leather. Photo by Shai Ben Efraim

The desire to bridge a gap, to reach the un reachable

is found in the story of Yaara Kider, curator of the exhibition,

who hasn’t worn high heels for two years following a glorious and painful fall from high heels

and has hung up her heels and proceeded to celebrate life

in flat shoes

a clear contact with the ground – a sort of truthfulness

stability and comfort

that now guide her feet

But the nature of ideas and desires is not to rest nor to remain silent and the intellectual and creative curatorship of Cinderella Syndrome provided Yaara with the drama and magic she needs just like the air she breathes

מאיה_מימון_פרידמן_הגילדה_ביהס_לעיצוב_נעליים-Footwear_Design_School_Blog_Uncoded-Steps_Stiletto_Cinderella — “Bleeding Innocence” by Maya Maimon-Friedman, The Guid, 2016

Looking for some Drama?

“When I started digging dipper into the story of The Wizard of Oz I realized that Dorothy, who comes across as an innocent girl, launches a killing spree in order to return to her home” says Maya, whom I know from the Trend course I teach at The Guild. “It reminded me of an intriguing yet scary image I once saw by the photographer Brit Bentine. This image had a strong impact on me, and it inspired my work”. Brit Bentine dresses up children as figures in a horror movie, examining the border line between innocence and fear in childhood and life itself.

The interview with Yaara Keidar

Was squeezed into her tight schedule during her visit to Israel

An hour before the opening

Amid a team making last minute arrangements

Yaara, who conducts this dynamic ensemble, finds a few precious moments for our meeting

Shelley: a moment when a stiletto was more than just a shoe, an unforgettable moment?

Yaara: I got married barefooted! I wasn’t comfortable in the stiletto I was wearing, and a few moments before the wedding ceremony I took off my stiletto shoes, to my Mum’s great annoyance!

Shelley: You were ahead of your time, even pre-empting Julia Roberts!:)

Embed from Getty Images

Julia Roberts who took off her shoes before stepping onto the red carpet in Cannes, and by doing this expressed her support at the protest against the demand women should wear stiletto shoes – if at work places or at Cannes festival itself.

Shelley: when working on a creative project, there’s a moment when it all “clicks”, a magical moment, of understanding something that couldn’t be understood at the beginning. Did you have such a moment during the work on the exhibition, and if so – what was in this moment?

Yaara: “When I started I didn’t know what topics and content would arise in the exhibition. The application to the designers was very open, I said to them “relate to the subject in any way you want – be critical or not critical, say that stilettos are amazing or alternatively that the end of the world’s approaching – do whatever’s burning inside you”

Some amazing works arrived from Bezalel, Shenkar, from the Guild, that conducted a competition for participating in Cinderella Syndrome

A natural harmony was created, a division into categories and then I understood that there was a basis for the exhibition, a track, and that’s how it was created”.

The division into four topics within the exhibition:

The pink room relates to children’s fairy tales; are the stories really as pleasant as they seem to us?

The green room displays shoes that take the term height to a new level

The white room shows us the artistic aspect of shoes, where does the shoe end and art begin?

And the black room – the fetish room that examines the pain and aggression in shoes

The white room, “Rogatka” by Kobi Levi. Materials: wood and leather. Photo: Ilit Azulai

“La Petite Sirene” by Mor Kfir, relates to the little mermaid fairy tale. The mermaid gave up her voice and tale for love, she loved a prince who did not love her back and didn’t appreciate her natural qualities. The shoe with its sharp fish bones expresses the tragedy of her masochism . Materials: Macarel fish bones, pearls, oysters, fimo, leather. Photo by Arnesto Eisner

Cenerentola Nostra by Allesandrom Brigenti and Tal Arbel for Norman and Bella. Materials: Resin, 3D printing. Photo by Bar Sharir

The Black room, “Dominatrix”, designed by Tali Sorit, Bezalel Academy. Photo by Yoav Zohar

Shelley: did you identify any Israeli characteristics during the curator work, or was the content mainly universal, global?

Yaara: I think that today everyone, that is, everyone who’s connected to popular western culture, has a global perception of high heels

True, in Israel there’s a great fondness for flat shoes, but even so, at most events today, in Israel as well, you can see a significant number of women in high heels.

However, I think that because women tend not to wear these on a day-to-day basis, and our dress culture is a bit more casual, then it’s easier for designers to see this shoe as an object rather than as a clothing item, and to neutralise its comfort and clothing element and concentrate on the artistic aspect that the shoe can express

Above: surrealism at its best. head pieces by Avigail Talmor and Tami Bar-Lev exhibited in “Cinderella Syndrome”, address iconic symbols such as Shciaparelli’s shoe hat and the statue of liberty.

Clockwise from top left: The statue of liberty during its assembly in Paris picture from here; Heed Over Heels by Those Who Pray/Avigail Talmor; Shoe Hat by Elsa Schiaparelli and Salvador Dali, picture from here; Pretty Woman by Tami Bar-Lev.

Me: a stiletto shoe from your private collection that you particularly love

Yaara: Not stiletto but Prada’s 20 cm. platforms from the Japanese collection, 2013. With these, too, I have a love-fear relationship, and right now I don’t dare to go with them, maybe I’ll go back to wearing them in the future.

The eight-minute interview passed in the blink of an eye

The first visitors were starting to arrive. Yaara was busy straightening hidden corners of signs and other details – precision and perfectionism which she says give her great pleasure. Because in shoes, each millimetre counts and the sky’s the limit.

I was left with my thoughts.

What stilettos and high heels have I ever designed?

Stiletto_Innovative_Design_Shoe_Blog_Uncodes_Steps_Cinderella Syndrome — Concept, Shelley Lewis

Heel_Sandals_Fashion_Design_Shoe_Blog_Uncoded_Steps — Sandals I designed for B.Unique; sample

Sandals_with_heels_Shoe_blog_Uncoded_Steps_B — Shoes I designed for B. Unique, SS 2014

For further reading I invite you to follow my steps and read about the opening evening of the Cinderella Syndrome.

Cinderella Syndrome will be exhibited until the end of the month in Ha’Hava Gallery in Holon.

I’ll be more than happy to hear you feedback and read your comments, I aldo invite you to tell and share your personal stories about shoes and other memories 🙂

Subscribe to Blog via Email

אוצרת הסטילטו שהתחתנה יחפה

English

פער. רווח. מחסור. תשוקה. כמיהה

הסטילטו ממלא את כל החלל הגועש הזה

שמונה ס”מ של תשוקה

עשרים ס”מ של כמיהה לגובה

ארבעה ס”מ של לרצות עוד

גם אני רוצה עוד

להציג. ליצור

להיות מוצגת אולי?

אז הנה אני, כותבת בלוג

מילים שעוטפות רעיונות, אנרגיה לא מתפרצת אשר זולגת אל הדף במקום אל חלל התצוגה שבגלריה

בתמונה מעל: רעיונות ונעליים: האם אפשר לנעול את הנעל או שהנעל נעולה

כששמעתי לראשונה על סנדרום סינדרלה

לשניה נעתקה נשימתי

ואז נשמתי לרווחה

אני לא שם – צעק איזה קול עלום בראשי

אני מעצבת עבור חברות אחרות

לא יצרתי עד כה קו אישי עם אמירה ברורה וחדה

אבל

יש לי את כאן

את המקום הזה

הבלוג, אליו זורמת אותה אנרגיה

אשר לא תמיד מנותבת לחומר, אובייקט, גובה

עקב, עור, דבק, מסמרים ונוצות, צבעים וצורות

אור קולקר_בצלאל_תערוכת_סטילטו_סינדרום_סינדרלה_Stiletto_Fashion_Design_Foowear_blog_Uncoded_Steps — עבודה אל תוך העור – בין השכבות בעיצוב אור קולקר, בצלאל, צילום דפנה רנרט

התשוקה לגשר על פער, על הבלתי מושג

קיימת גם בסיפורה של יערה קידר, אוצרת התערוכה

שמזה שנתיים לא נועלת סטילטו לאחר נפילה מלאת הוד, הדר וכאב מנעלי עקב

יערה תלתה את העקבים ועברה לחגוג את החיים

בשטוח

מגע ברור עם הקרקע – סוג של אמינות

יציבות ונוחות

הם הנר לרגליה כעת

אך טיבם של רעיונות ותשוקות לא לנוח ולא לשקוט

והעיסוק האינטלקטואלי והיצירתי באוצרות של סינדרום סינדרלה

סיפק ליערה את מנת הדרמה והקסם לה היא זקוקה כמו אוויר לנשימה

דרמה? תמימות מדממת, עיצוב מאיה מימון-פרידמן, ביה”ס הגילדה. “כשהתחלתי לחקור את הקוסם מארץ עוץ, גיליתי שדורותי המצטיירת כדמות של ילדה תמימה יוצאת למסע הרג על מנת לשוב לביתה” – מספרת מאיה אותה אני מכירה מקורס טרנדים שלימדתי בגילדה. “נזכרתי בתמונה מרתקת ומפחידה בו זמנית, שצילמה הצלמת בריט בנטין, אשר נחקקה בזכרוני”. בריט בנטין מחפשת ומאפרת ילדים כדמויות מפחידות מסרטים, בודקת את גבולות התמימות והפחד בילדות ובחיים

הראיון עם יערה קידר

נדחק אל תוך לוח הזמנים העמוס שלה בעת ביקורה בארץ

שעה לפני פתיחת התערוכה

מסביב הצוות עדיין עומל על סידורים אחרונים ואירגון הגלריה

ויערה, המנצחת על כל האנסמבל הזה, מפנה מזמנה כמה דקות יקרות מפז לשוחח איתי

שלי: רגע שבו נעל סטילטו שלך הפכה עבורך ליותר מנעל, רגע שקרה בו משהו מיוחד

יערה: התחתנתי יחפה! לא היה לי נוח בנעלי העקב שנעלתי, וכמה דקות לפני החופה הורדתי את העקבים, למורת רוחה של אימי
אני: הקדמת את ג’וליה רוברטס 🙂

Embed from Getty Images

בתמונה למעלה: ג’וליה רוברטס אשר הסירה את נעליה לפני שעלתה על השטיח האדום בפסטיבל קאן האחרון ביטאה, בדרך זו, את תמיכתה במחאה נגד הדרישה שנשים יינעלו נעלי עקב – אם במקומות עבודה ואם בפסטיבל קאן

שלי: כשעובדים על פרוייקט יצירתי ישנו רגע של “קליק”, רגע של קסם, שמבינים משהו שלא יכולנו להבין בהתחלה. האם היה לך רגע כזה בתהליך העבודה על התערוכה, ואם כן – מה היה בו ברגע הזה

יערה: כשהתחלתי לא ידעתי איזה נושאים ותכנים יעלו בתערוכה. הפניה למעצבים הייתה מאוד פתוחה, אמרתי להם “תתייחסו לנושא בכל דרך שנראית לכם – תהיו ביקורתיים, או לא ביקורתיים, תגידו שסטילטו זה מדהים או לחילופין שסוף העולם קרב – תעשו מה שבוער לכם” הגיעו עבודות מדהימות מבצלאל, משנקר, מהגילדה שעשו תחרות

באופן טבעי נוצרה חלוקה הרמונית לנושאים, ואז הבנתי שיש בסיס לתערוכה, שיש מסלול, וכך נוצרה החלוקה לארבעה נושאים בתוך התערוכה

החדר הוורד המתייחס לאגדות ילדים, האם האגדות אכן מתוקות כפי שהן נדמות לנו

החדר הירוק המציג נעליים הלוקחות את המושג גובה לגבהים חדשים

החדר הלבן המפגיש אותנו עם הפן האמנותי של נעליים, איפה מסתיימת הנעל ומתחילה האמנות

והחדר השחור – חדר הפטיש הבוחן את הכאב והכוחניות שקיימים בנעליים

החדר לבן, הנעל וורודה. נעל פלמינגו בעיצוב קובי לוי. חומרים: עץ, עור, מתכת. צילום: שי בן אפרים

דבק ודגים, נעל בעיצוב מור כפיר. צילום: ארנסטו אייזנר

החדר הירוק. סנדל “סינדרלה שלנו” בעיצוב טל ארבל ואלסדנרו בריג’נטי למותג נורמן אנד בלה. חומרים: שרף, הדפסת תלת מימד. צילום בר שריר

החדר השחור, “להכנע לקונסטרוקציה”, עיצוב אלכסנדרה רודשטיין לבצלאל

שלי: האם זיהית מאפיינים ישראליים שעלו תוך כדי עבודת האוצרות, או שהתכנים הם בעיקר אוניברסאליים, גלובאליים?

יערה: אני חושבת שלכולם היום, כלומר כל מי שמחובר לתרבות פופולרית מערבית, יש תפיסה גלובלית לגבי נעלי עקב

זה נכון שבישראל יש חיבה גדולה מאוד לנעליים שטוחות, אבל בכל זאת ברוב האירועים היום גם בארץ תראי כמות לא מבוטלת של נשים בנעלי עקב

יחד עם זה אני חושבת שבגלל שזה לא משהו שנשים נועלות כאן ביום ביום, ותרבות הלבוש שלנו קצת יותר קז׳ואלית, אז גם למעצבים קל יותר לראות בנעל הזו אובייקט, מאשר פריט לבוש, ולנטרל ממנו את אלמנט הנוחות והלבישות ולהתמקד בעצם בצד האמנותי שהנעל מאפשרת להביע דרכה

סוריאליזם במיטבו. עבודות של אביגיל טלמור ותמי בר-לב שהוצגו בתערוכה. מתכתבות עם סמלים אייקונים כמו הכובע שעיצבה סכיפרלי ופסל החירות

מימין למעלה ובכיוון השעון: עיצוב של אביגיל טלמור, אלזה סכיפרלי, תמר בר-לב ופסל החירות בכבודו ובעצמו, בתהליך ההתהוות וההרכבה

אני : נעל סטילטו מהאוסף הפרטי שלך שאהוב עליך במיוחד

יערה: לא סטילטו אלא פלטפורמות של פראדה בגובה 20 ס”מ מהקולקציה היפנית, 2013. גם איתם יש לי יחסי אהבה ופחד, וכרגע לא מעיזה ללכת איתם, אולי אחזור לנעול אותם בעתיד

שמונה דקות הראיון חלפו ביעף

ראשוני האורחים כמעט והתחילו להגיע. יערה היתה עסוקה בליישר פינות נסתרות של שילוט ופרטים נוספים – דייקנות ופרפקציוניזם אשר לדבריה גם הוא מסב לה הנאה מרובה. כי בנעליים כל מילימטר קובע והשמיים הם הגבול
נשארתי עם מחשבותיי – האם ואיזה נעלי סטילטו, או עקב, עיצבתי אני בעבר

שלי_לואיס_Uncoded_Steps_innovative_footwear_Shoe_Blog_Fashion_design — קונספט. ציור שלי לואיס

שלי_לואיס_בלוג_נעליים_בי_יוניק_סטילטו_Uncoded_Steps_תערכה — סנדל, אבטיפוס. עוצב עבור בי-יוניק

Uncoded_Steps_שלי_לואיס_בלוג_נעליים_עיצוב_נעלי_עקב_תערוכת_סנדרום_סינדרלה — עיצוב עבור חברת בי-יוניק, קיץ 2014

לקריאה נוספת על התערוכה הפוסט הקודם המתאר את ערב הפתיחה

תערוכת “סנדרום סינדרלה” מוצגת עד סוף אוגוסט בגלריית החווה בחולון

	איך מבצעים ראיון בבל… on נעליים מצחיקות?
	omri koresh on גאולה – קליפות של ד…
	lewishelley on גאולה – קליפות של ד…
	lewishelley on גאולה – קליפות של ד…
	lewishelley on גאולה – קליפות של ד…