את המילים האלה כתבה אאידה מלמן, אמו של בן זוגי דֶוָוה, אשר הלכה מאיתנו החודש. הן נכתבו יחד עם שירים רבים נוספים על גבי מעטפות ופיסות נייר שונות, בכתב ידה, בעברית
דֶוָוה מספר שאמו התעניינה יותר ברווח שבין המילים, מאשר במילים עצמן
ואהבה את התחושות והזכרונות שחפץ מעורר בנו יותר מאשר את החפץ עצמו
אאידה הייתה אמנית, בנפש ובעשייה, נפש חופשיה, אצילית, קשובה, מסוג האנשים שמעגל המכרים שלה היה מתייעץ איתה, משתף אותה בלבטיו ובחלומותיו
היא למדה בבצלאל, מזמן, בשנות ה 50, ציור, פיסול ויצירה היו חלק בלתי נפרד מחייה והיא זכתה להכרה בכשרונה, הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות, בארץ ובחו”ל וזכתה במלגת לימודים לסורבון, בפאריז. בשנים האחרונות כתבה ועבדה על ספר שירים בספרדית, שפת ילדותה. השירים בעברית הצטרפו וליוו את התהליך
הייתה בת למשפחה אשר ידעה נדודים ברחבי העולם ובחרה לעלות לארץ מצ’ילה, ב 1949. הדרך התארכה, והספינה בה שטו לארץ אאידה, אחיה וגיסתה הגיעה לנמל חיפה ב”יום שבו המלחמה הסתיימה” כפי שדודה האני מספרת
את כל זאת ועוד למדתי בשבעה
את אאידה הכרתי בשנתה האחרונה, היא לא הייתה במיטבה, הכרתי אותה מתוך הסיפורים של דווה יותר מאשר מתוך קשר ישיר
בזמן השבעה הבית התמלא בצילומים משפחתיים מתקופות שונות. מכתבים. ביקורות על תערוכות בהן אאידה הציגה
זו התמונה הראשונה שראיתי בשבעה, אחרי ההלוויה
התמונה עשתה לי וואו גדול בלב, הרגשתי שזו הפעם הראשונה בה אני פוגשת את אאידה, רואה אותה, פיסות סיפורים החלו להתחבר לכדי דמות שלמה, ויכולתי לראות את שנסתר מעיני תקופה
אאידה מלמן בפאריז, מחשבות ונופים
למעלה: אאידה ובן זוגה האמן נפתלי בזם בסטודיו שלהם בשוויץ
אאידה מלמן גלריה צ’מרינסקי
למעלה: אאידה, מימין, בפתיחת תערוכת יחיד שלה בגלריית צ’מרינסקי
גלריה צ’מרינסקי
בפתיחת התערוכה, עם זר פרחים ביד
אאידה, חופש ורוח גם
למעלה: אהבתי את המבט השובבי, כל כך הרבה חיים ואנרגיה
עוד אחת מהתמונות האהובות עלי, אאידה מלמן בצעירותה בצ’ילה. ים, זוויות צילום ושמש
למעלה מימין – אאידה מלמן ואמה רבקה. משמאל: אאידה
אאידה מלמן ואמה רבקה בסנטיאגו, צ’ילה
תמונה אהובה עלי, הבית של משפחת אייזנר – משפחתה של אאידה, בסנטיאגו, צ’ילה. במרכז על השולחן תמונה ממוסגרת של אאידה
אאידה, מימין, עם חברה
מבקרים, ומפגשים
חשבתי לספר את סיפור השבעה, לתאר את המבקרים ואת המשפחה דרך תיעוד נעלי המבקרים. והתלבטתי
האם זה נכון, מכובד, הילכתית, רוחנית
את ההיסוס והמבוכה שלי אפשר לראות במיעוט התמונות, צילמתי ותיעדתי מעט מאוד מהאורחים והמנחמים הרבים שהגיעו לביתנו ולמשפחה
נעלי בנג’י , שבעה, ניחום אבלים, אהבה
ליאת אשד קמאי, מפיקת סרטים דוקומנטריים, נועלת נעלי בנג’י
נוחות, וספורטיביות. בן הדוד נורמן ואשתו איילת, נעליים, אנשים והמון סיפורים
למעלה: ובת הדוד סינטיה גם. שיחה, וזכרונות
השלושים, פוגש את ט”ו באב
השבוע ימלאו 30 למותה, ונעלה לקברה
התאריך של ה 30 הוא ט”ו באב
אחיו החרדי של דֶוָוה מסביר ששמחה דוחה עצב, ולכן לא יאמרו קדיש על יד הקבר
ואני חשבתי לעצמי שגם בלכתה אאידה רצתה לשמח
ואני בוחרת להציג כאן דיאלוג זוגי שלנו, של דֶוָוה ושלי
למעלה: נעליים של דֶוָוה, סנדלים שלי
אני אסיים במילים אופטימיות, כפי שאני מאמינה שאאידה הייתה רוצה, לאהבה ולחיים מלאי חַיוּת
אאידה מלמן, יהי זכרך ברוך
הצילומים המשפחתיים מאלבום התמונות של משפחות מלמן ואייזנר. צילומי הנעליים: שלי לואיס. סנדלים אדומים בעיצוב שלי לואיס עבור חברת נעלי יוּפִּי
ואם בא לכם.ן לקרוא על עוד מפגשים שהתחילו בנעליים והתפתחו לכדי סיפור מעניין, מוזמנים.ות לקרוא עוד כאן וכאן
אני אשמח (מאוד) לשמוע ולקרוא את תגובתכםן, מוזמנים לכתוב, לספר ולשתף בסיפורים אישיים שקשורים לנעליים, זכרונות וחוויות, חיים ושמחות
מתי ואיפה: יום ראשון בבוקר, אני בדרך לפסיכולוגית שלי. אני רואה ופוגשת אישה אשר לבושה בסגנון ייחודי. היא נראית כלקוחה מתוך הפקת אופנה, שערה מוקפד, מאופרת, ובעיקר שילוב הבגדים יוצר תחושה של סיפור, היא לא “סתם שילבה כמה פריטים כדי להראות נחמד או טוב”. אני לא יכולה להתעלם ממנה (כמובן:) וניגשת לשאול ולהכיר
רות גלזר שמה
בעבר בעלת משרד יחסי ציבור בארץ. נראה לי שהיא חוותה והכירה פה כל כך הרבה פינות ומעשיות
הוא אמן – היא מספרת לי עליו, הפאות שלו נראות מדהים, טבעיות. רק אליהן התחברתי
והנעליים? זארה
כל מה שאני לובשת היום נקנה בזארה, רות מספרת לי. זה מפתיע, מכיון שהמראה של רות נראה כלקוח מתוך אגדה אורבנית
אני אוהבת לקנות מקולקציות ועונות שונות, ואז ליצור שילובים מקוריים, היא אומרת, ליצור כל יום מחדש
Zara shoes taking a bus ride, Tel-Aviv
והנעליים עם פפיון קטיפה, מאיפה ולמה?הטרנד הזה הגיע אלינו מכמה סיבות: חומר אשר מתאים לקהל ההולך וגדל המחפש נעליים טבעוניות ועדיין רוצה להראות אופנתי וסקסי. הקטיפה נראית יוקרתית ומתאימה להשפעות שנות ה 80 על האופנה כיום, ולרצון שלנו להרגיש ‘מלכותיים’ בעולם עמוס הגירה וקושי, ובצורך ההולך וגובר במיתוג אישי
שיחות ופסיכולוגיה, נעליים ופאות, קצוות הגוף
המשכנו כל אחת לדרכה
היה תענוג להכיר רות, המשיכי לצעוד בעולם וליצור את הדרך שלך
Ruth, Zara and I on the same wild bus
אני אשמח (מאוד) לשמוע ולקרוא את תגובתכםן, מוזמנים לכתוב, לספר ולשתף בסיפורים אישיים שקשורים לנעליים ושאר זכרונות וחוויות
Happy you are here 🙂 you are welcome to follow more of my steps
D. and I had the honour of being invited to one of the shows at Gindi TLV Fashion Week – Tamara Salem’s show.
Tamara Salem’s show was a festive display of soft geometric line. Yes, Tamara makes this oxymoron possible. The garments exhibit an airy distance from the body with ample delicate chic exposing some tender curves. But the strength of the collection, and of the designer’s hand writing, is the elegant, tranquil sophistication of the items. A few of the items are modular, and transformed on the cat walk from a voluminous dress to a long and lofty dress.
This reminded me of Tamara Salem’s patented “Morf” dress that can be worn in 12 different ways!
We also loved the monochrome colour scheme and the contrast between the soft draping fabric and the more constructed parts, which had an elastic and ‘bouncy’ quality.
One dress stood out from among the colour palatte; it started as voluminous dress in grey and red, then transformed and opened to a long red dress. Its bright colour was emphasised by the red lips in the video screened at the back – another major player in the show.
We were Dmitriy Zholkovskiy’s guests. Dmitriy is a fashion designer and pattern maker, and is part of Tamara’s creative team – many times they are called ‘little hands’, the hidden heroes of fashion shows. And I know he put his heart into this work!
ד’ ואני זכינו להיות האורחים של דמיטרי ז’ולוקבסקי, מעצב אופנה ותדמיתן אשר עובד עם תמרה סלם
דמיטרי הוא חבר קרוב, אנחנו מכירים מהימים שהיינו שכנים ובעיקר היינו עושים שטויות. כבר אז הקו היצירתי שלו היה ברור לי: דיוק והקפדה מיירביים, מקצוענות ורעיונות מקוריים, שילוב בין גזרות מדוייקות ומושלמות עם אלמנט ‘מפתיע’ כלשהו, כמו שוליים פרומיים, קו גיזרה יוצא דופן ועוד
כל אלה ועוד ניכרו בתצוגה של תמרה סלם, הקולקציה אופיינה במראה נקי, מוקפד, מאופק ועם זאת עוצמתי. חלק מהפריטים הפגינו מבניות תלת מימדית או מרחק “אווירירי” מהגוף, מרחק אשר יוצר תחושת חופש ותנועה. פריטים נוספים ניתנים ללבישה במספר צורות, ועברו טרנספורמציה לנגד עיננו על הבמה. בלטה במיוחד שימלה בעלת נפח גדול, עמוסה בקיפולים ובשכבות, צבעה אפור ומבינות הקפלים מבצבץ צבע אדום. בפעולה אחת קלה ומהירה נפתח ומשתחרר המבנה המורכב והופך לשמלה ארוכה, נוזלת, זורמת בצבע אדום עז. הצבע האדום הועצם בוידאו שהוקרן ברקע. למעשה הוידאו היה חלק מקסם האווירה והתצוגה
העיסוק של תמרה סלם בבגדים אשר ניתנים ללבישה במספר אופנים איננו חדש. אני מרגישה שזה מעין “מחקר” מתמשך שלה. יחד עם הצבעוניות המונוכרומטית, החומריות ושילוב אלמנטים ‘רומנטיים’ יותר כגון פפיונים ותחרה, נוצרה קולקציה מרתקת ומרשימה
התצוגה הסתיימה. ד’ ואני עשינו עוד סיבוב קטן ליד השטיח האדום ומשם יצאנו חזרה לרחוב, לאבק ולאפור. נשמע מוכר קצת השילוב, לא?:)
וזה מזכיר לי שאפשר לקרוא על תצוגת הבוגרים של שנקר כאן
וקריאה נוספת על שבוע האופנה בבלוג של הסטייליסטית אורית ארגמן פדידא ובבלוג האופנאית של חן סיון. מומלץ! זוויות נוספות
Tamara Salem’s show, picture by Shelley Lewis
Above: a dress that transforms from short to long
Dmitriy Zholkovskiy wearing Adidas shoes; at Tamara Salem’s show
למעלה: בתצוגת האופנה של תמרה סלם, דמיטרי נועל אדידס
תמרה סלם ודמיטרי, דקות ספורות לאחר סיום התצוגה. צילום: דווה מלמן
Above: Dmitriy Zholkovskiy and Tamara Salem a few minutes after the show ended
Spotted at TLV Fashion Week
And I see the ‘anonymous’ guests as heroes too 🙂 here are some of the shoes they wore to the show:
Spotted at Tamara Salem’s show: shoes by Massimo Dutti
Above: These shoes were bought in perhaps the favourite shop in the world: “My Mum bought them for me in Berlin” she told me 🙂 I also love the combination with the trousers.
TLV Fashion Week – Open heel bootie, probably by ZaraAustralian Sol-Sana shoes at TLV Tashion WeekRadiant yellow by United NudeZara at TLV Fashion Week
Above: “Wow, it’s great you are taking my picture! My Mum didn’t like these shoes, and now I can tell her that you do!”
Seems like Zara and Mums have a special corner in this post 🙂
More Zara at TLV Fashion WeekMichal Israeli wearing shoes by Shani LaxBought at Asos, spotted at TLV Fashion WeekFather and daughter at TLV Fashion Week 🙂 אב ובתו בשבוע האופנה, הכי חמודיםLove the pattern on the shoe tongue; Replay shoes
Ido Recanati Wearing Vialis shoes he bought in Barcelona
בדרך החוצה אחרי התצוגה פגשנו את עדו רקנטי, מעצב אופנה. “אלה נעלי החתונה שלי” הוא מספר לד’ ולי, “הן של חברת ויאליס, ואחרי החתונה צבעתי אותן לשחור”, ממשיך עדו. אז איך זה שהתפר נשאר לבן?? שואל ד’.” כי החוט סינטטי, בניגוד לגפה מעור!” וזה מזכיר לי את העיצוב והעבודה על נעליים להצגה נעליים
US. D’ and I
Me wearing shoes by Luc BerjenD. shoes and characterD. jacket and styleTamara Salem show at Gindi TLV Fashion Week
On our way out; preparing for next show?;)
All pictures were taken by me and by Deva Melman.
Happy you are here, always welcome to follow my step
מה צדות עיניי: זוג גרביים מכסים מגפיים. הכי הגיוני בעצם
מי הנועלת? דנה, אשר מספרת שהחורף “פתאום” התחשק לה והרגיש לה ללבוש הרבה שחור. והמגפיים שלה חומים, והן הרגישו לה בהירים, או בוהקים, או לא קשורים לכל השחור האפל הזה
אז היא עשתה מעשה פשוט, וכיסתה אותם
Photo by Shelley Lewis
בדרך הזו אני יכולה לשנות ולהחליף את הצבע והמראה של המגף כמה שאני רוצה, בקלות. הוא יותר זורם, הוא אחר ומשתנה – היא מספרת. ומי היא דנה? דנה פורר, שחקנית ומנהלת האנסמבל של תאטרון המסתורין. כן כן , יש דבר כזה. גם אני גיליתי זאת רק בזמן שיחה על גרביים
בכל אופן, תאטרון המסתורין מופיע בפינות האפלות והנסתרות של התחנה המרכזית. דנה מספרת שהמופע משלב השפעות מתרבויות רבות, והאתר שלהם מגלה לי שהמופע מבוסס גם על טקסטים מיסטיים וקלאסיים
אז אם מסתורין סרוג אל תוך מיסטיקה חתוכה על גבי מגף עושה לכם את זה – בואו. אני הולכת להיות שם. עם גרביים, מגפיים וכמה פינות מסתוריות בלב ובנשמה
When: a short while ago, shortly after I moved to a new home
Where: on a bus ride, on my way home to Jaffa
What about?? I spot Dana wearing shoes covered by socks.
“I created these sock-covers for shoes because this winter I’ve been wearing a lot of black, and just felt the brown boots didn’t match. The sock-cover allows me to change the colour of the boot as I want whenever I feel like it”.
“At the beginning the socks covered the entire front and the toe cap, but then they tore after a short while, so I just cut them open at the toes”
Photo by Shelley Lewis
What did I like about it? I love improvisation, and I love to spot items personalised by their users. Especially when the personalisation is about the construction, not only decoration.
So who is Dana? She tells me she performs in a theater group called “The Mysterious Theater”, or in Hebrew “Mystorin”, which sounds like a kind of magical tour to me.
Their website states they “combine mystical and classic texts with a variety of performing arts”, they perform in the Tel-Aviv Central Bus station which is a maze with many hidden corridors and underground halls. Yep, a little scary, and mysterious too 🙂
What about: Meeting Danielle Yaor, who studies design in Rietveld, Amsterdam.
Danielle believes that ‘fashion design enfolds a subtle power to challenge social structures’ and is the creator of collection of shirts entitled ‘Mine’.
And in Danielle’s words: “‘Mine’ explains that your vagina is entirely yours! And creates a social awareness with a clear say – stop the rape culture”.
What else is happening: Danielle was visiting Tel-Aviv also to have her collection of shirts photographed by Ofer Dabush. You can see it also in Cake Mag 😉
What is she wearing: shoes bought in the flea market in Amsterdam.
Photo by Shelley LewisPhoto by Shelley Lewis
Also included: sand from the beach!:) direct from the photo shooting 🙂
So: The only people who can grab ‘mine’ are me or others I allow them to.
What do I spot: a pair of shoes that have this majestic burgundy colour and a matching ornament too. Not the kind of shoes I see around me every morning…. I had to check this out! Wondering if they are fancy ‘leftovers’ from last night New Year’s partying 🙂
Who’s wearing them: Emma Raz, senior manager at AppNext – a mobile discovery platform. This pair was bought in China last April (“wow, before Brexit and Trump” I think to myself….).
“I travel quite often” Emma tells me, “mainly for work, so each item I’m wearing is from a different place in the world”
I also like: the semi-obscured tattoo behind the transparent sock, and the hint, or glimpse of an ankle bracelet.
Looking back at these picturesthis evening
I wish I had snapped more pictures to capture Emma’s style; all items and their blend seemed really stylish and interesting.
It’s the blend, or mix which makes up a good story, or great style. A thought about a global world changing so rapidly.
And for 2017 which started today I wish myself to continue meeting interesting people during 2017, around the corner and also while travelling to many places in the world 🙂
Wishing you all a happy and fabulous 2017! May a wish or two come true.
Happy you are here, you are welcome to follow my steps. Sometimes I even take the bus 😉
The route we took: Paulos st. , Church of St. Gabriel , Mary’s well square.
Attractions: The largest Christmas tree in the Middle East. Yep, a phallic symbol in the name of God 🙂
Nazareth was decorated, festive and crowded:)
We succeeded in missing the parade that took place earlier that afternoon, and we blended in the crowd strolling along the city center, visiting Gabriel’s church and stopping by a few of the many eateries in Nazareth.
Our tip: one thing we did well for sure – we parked about 2 km from the center. We avoided horrendous traffic jams and enjoyed the walk.
Tip no. 2: wear comfortable shoes 🙂
What did we wear?
He: shoes by Reply.
And I: shoes by Pons Quintana. I’ve had them now for I guess about 10 years and they are still rocking.
Above: boots by Pons Quintana with an elongated last/toe cup
Above: shoes by Reply, I think they’ve traveled the world.
The visit to Nazareth
Reminded me of my neighbour, a 5 year old refugee from Africa, who he and his family were lucky enough to leave and arrive in Israel when it was still easier (but not easy) to cross the borders and arrive in a safer place than the country they left.
A few weeks ago I saw him and his sister outside their house, dressed up and looking happy and excited. He ran up to me to tell me that “our God has a celebration today!”.
The young kid had the right intuition many grown ups lack: God is personal and if you choose to seek his presence he (or she?!:) probably will be found in your heart, or your thoughts.
Because while God might be divine,
Religion seems to suffer from many earthly flaws….
So I think tip no. 3would be: follow your personal Jesus 🙂
Above: patterns are everywhere
Above: an ancient church in 2016 – the cross is hidden within a screw 😉
Above: an upside down JBL included, the divine and earthly intermix
Above: Santa Claus is heading to Heaven?:) Helium balloons can be great fun
Above: ancient art in today’s life, air-co and a clock are included
Above: this reminded me of ‘The Creating of Adam’ by Michelangleo in the Sistine Chapel
Above: painting located above the water and well. Picture by Deva Melman
Above: God’s pocket money?:)
Above: detail of a painting, sandals.
Above: Moses removing his sandals at the burning bush.
In Jewish religion shoes are considered to be a barrier, a divider between man and God.
Above: Adam and Eve, and the divine light with some bars….?:) Picture by Deva Melman
Walking along the side streets
We could experience more angles to the city
Above: painted on the wall surrounding the Baptist church in Nazareth
Above: a jewelry window tells a story. Mixed symbols. ‘Noyser Jewlry’ at Ha’Galil st. no 22 in Nazareth
Above: a must visit bakery in Nazareth – ‘Mahroum’ sweets. I loved the yellowish Kanafeh with pistachio mix, and I personally prefer it without the sweet sauce usually poured on top. This way the sweetness is inviting and soft. The halva too was excellent.
Above: we didn’t check this place out but it seemed inviting. Right by the square and the church.
Above: Picture by Deva Melman
This post was written yesterday, by the time I finished it George Michael passed away. Another great artist who left this world during 2016. I loved the music he made, as a solo artist or together with Andrew Ridgeley. I wish you to rest in peace, feeling and being closer to your personal Jesus.
Happy you stopped by to visit Uncoded Steps. You are welcome to follow more of my steps
Where: between the American embassy and the Russian embassy. They are located a few hundred meters from one another in Ha’Yarkon st., Tel-Aviv, close to the sea.
Approximately a few hundred people held hands and raised signs requesting, demanding help for Syrian citizens.
My low angle of the demonstration, perhaps identifying with the low and harsh conditions the people of Aleppo and Syria have been suffering for too long.
Above: one of the organizers of the demonstration, who walked up and down along the chain of people holding hands, was wearing stilettos.
Trippen, mitten like socks and a dog included.
Politics seem so cynical. The information we have is so many times based on other people ‘playing’ with the facts. Yet I hope the demonstrations around the world could make a change.
Thank you for following my steps. You are welcome to follow my future steps too.
Desires, aspirations, longing for something which is beyond you;
Shortage, lacking, a difference, deification. longing, desiring, imaging…
The stiletto fills the gap between our dreams and reality;
8 centimeters of desire,
20 centimeters of eagerness and fascination
4 cm of longing for more and more
I also want more
To show, to create
So here I am, writing a blog
Words that wrap words, liquefying energy bursting into a flow which flit upon the paper or screen instead of in a gallery and a ‘real’ space
“The gap betwwen elegance and pain”designed by Tal Drori and Asaf Shem Tov, 2006
Above: Is this a shoe or a sealed idea of a shoe?
When I first heard about the Cinderella Syndrome exhibition
I held my breath for a second
And then reminded myself to take a good deep breath
“I am not there” shouted a hidden voice in my head
I design for other brands,
I have not yet created my own line of items with a clear statement
But
I’ve this place, here
The blog, into which the energy flows
Energy that might not be channeled into materials, objects, heel heights, leather, glue, feathers and nails, colours and forms
Above: Working into the material, into the leather – “Venus’s Trap” by Shani bar. Material: Nappa leather. Photo by Shai Ben Efraim
The desire to bridge a gap, to reach the un reachable
is found in the story of Yaara Kider, curator of the exhibition,
who hasn’t worn high heels for two years following a glorious and painful fall from high heels
and has hung up her heels and proceeded to celebrate life
in flat shoes
a clear contact with the ground – a sort of truthfulness
stability and comfort
that now guide her feet
But the nature of ideas and desires is not to rest nor to remain silent and the intellectual and creative curatorship of Cinderella Syndrome provided Yaara with the drama and magic she needs just like the air she breathes
“Bleeding Innocence” by Maya Maimon-Friedman, The Guid, 2016
Looking for some Drama?
“When I started digging dipper into the story of The Wizard of Oz I realized that Dorothy, who comes across as an innocent girl, launches a killing spree in order to return to her home” says Maya, whom I know from the Trend course I teach at The Guild. “It reminded me of an intriguing yet scary image I once saw by the photographer Brit Bentine. This image had a strong impact on me, and it inspired my work”. Brit Bentine dresses up children as figures in a horror movie, examining the border line between innocence and fear in childhood and life itself.
The interview with Yaara Keidar
Was squeezed into her tight schedule during her visit to Israel
An hour before the opening
Amid a team making last minute arrangements
Yaara, who conducts this dynamic ensemble, finds a few precious moments for our meeting
Shelley: a moment when a stiletto was more than just a shoe, an unforgettable moment?
Yaara: I got married barefooted! I wasn’t comfortable in the stiletto I was wearing, and a few moments before the wedding ceremony I took off my stiletto shoes, to my Mum’s great annoyance!
Shelley: You were ahead of your time, even pre-empting Julia Roberts!:)
Julia Roberts who took off her shoes before stepping onto the red carpet in Cannes, and by doing this expressed her support at the protest against the demand women should wear stiletto shoes – if at work places or at Cannes festival itself.
Shelley: when working on a creative project, there’s a moment when it all “clicks”, a magical moment, of understanding something that couldn’t be understood at the beginning. Did you have such a moment during the work on the exhibition, and if so – what was in this moment?
Yaara: “When I started I didn’t know what topics and content would arise in the exhibition. The application to the designers was very open, I said to them “relate to the subject in any way you want – be critical or not critical, say that stilettos are amazing or alternatively that the end of the world’s approaching – do whatever’s burning inside you”
Some amazing works arrived from Bezalel, Shenkar, from the Guild, that conducted a competition for participating in Cinderella Syndrome
A natural harmony was created, a division into categories and then I understood that there was a basis for the exhibition, a track, and that’s how it was created”.
The division into four topics within the exhibition:
The pink room relates to children’s fairy tales; are the stories really as pleasant as they seem to us?
The green room displays shoes that take the term height to a new level
The white room shows us the artistic aspect of shoes, where does the shoe end and art begin?
And the black room – the fetish room that examines the pain and aggression in shoes
The white room, “Rogatka” by Kobi Levi. Materials: wood and leather. Photo: Ilit Azulai
“La Petite Sirene” by Mor Kfir, relates to the little mermaid fairy tale. The mermaid gave up her voice and tale for love, she loved a prince who did not love her back and didn’t appreciate her natural qualities. The shoe with its sharp fish bones expresses the tragedy of her masochism . Materials: Macarel fish bones, pearls, oysters, fimo, leather. Photo by Arnesto Eisner
Cenerentola Nostra by Allesandrom Brigenti and Tal Arbel for Norman and Bella. Materials: Resin, 3D printing. Photo by Bar Sharir
The Black room, “Dominatrix”, designed by Tali Sorit, Bezalel Academy. Photo by Yoav Zohar
Shelley: did you identify any Israeli characteristics during the curator work, or was the content mainly universal, global?
Yaara: I think that today everyone, that is, everyone who’s connected to popular western culture, has a global perception of high heels
True, in Israel there’s a great fondness for flat shoes, but even so, at most events today, in Israel as well, you can see a significant number of women in high heels.
However, I think that because women tend not to wear these on a day-to-day basis, and our dress culture is a bit more casual, then it’s easier for designers to see this shoe as an object rather than as a clothing item, and to neutralise its comfort and clothing element and concentrate on the artistic aspect that the shoe can express
Above: surrealism at its best. head pieces by Avigail Talmor and Tami Bar-Lev exhibited in “Cinderella Syndrome”, address iconic symbols such as Shciaparelli’s shoe hat and the statue of liberty.
Clockwise from top left: The statue of liberty during its assembly in Paris picture from here; Heed Over Heels by Those Who Pray/Avigail Talmor; Shoe Hat by Elsa Schiaparelli and Salvador Dali, picture from here; Pretty Woman by Tami Bar-Lev.
Me: a stiletto shoe from your private collection that you particularly love
Yaara: Not stiletto but Prada’s 20 cm. platforms from the Japanese collection, 2013. With these, too, I have a love-fear relationship, and right now I don’t dare to go with them, maybe I’ll go back to wearing them in the future.
The eight-minute interview passed in the blink of an eye
The first visitors were starting to arrive. Yaara was busy straightening hidden corners of signs and other details – precision and perfectionism which she says give her great pleasure. Because in shoes, each millimetre counts and the sky’s the limit.
I was left with my thoughts.
What stilettos and high heels have I ever designed?
Concept, Shelley LewisSandals I designed for B.Unique; sampleShoes I designed for B. Unique, SS 2014
For further reading I invite you to follow my steps and read about the opening evening of the Cinderella Syndrome.
Cinderella Syndrome will be exhibited until the end of the month in Ha’Hava Gallery in Holon.
I’ll be more than happy to hear you feedback and read your comments, I aldo invite you to tell and share your personal stories about shoes and other memories 🙂