קאובוי תל אביבי

שישי בבוקר נסעתי באוטובוס

בזמן נסיעתו המזהמת והרועשת במורד אבן גבירול אני קולטת בזוית של הזוית של הזוית של העין איש הולך ברחוב

אני קולטת שקו סיום המכנס שלו נמצא איפשהו באמצע השוק. חלקים לא ממופים במוח מתריעים על כך שאני חוזה במחזה קצת לא רגיל. כנראה

יכול להיות שהגבר נועל מגפיים?? הרי זהו מחזה לא רגיל. כמה גברים בארצינו מואילים בטובם לנעול מגפיים?

שואלת אני את עצמי

Uncoded Steps_Tel Aviv Nostalgy תל אביב של פעם
תמונה של כיכר רבין, ככל הנראה מחילת שנות ה 60. התמונה מכאן

חלקים עלומים באישיותי מתקוטטים זה עם זה, תוהים, מתלהבים, מבטלים זה את זה בטנגו של התרגשות וספקות

האוטובוס ממשיך לגלוש על פני האספלט, ועוצר בתחנה. לשמחתי, הגבר עולה אל האוטובוס

ואני רואה, ללא צל של ספק, שהוא נועל מגפי בוקרים בצבע כאמל, עמוסות בעיטורים בצבע חום כהה. מניפולציה צבעונית או בחירה צבעונית, אשר יוצרת את התחושה שהעיטורים כולם הינם הטבעת חום אחת גדולה על פני שטח המגף כאולו

לא הגיוני ומסעיר

נעזוב את זה

מגפי בוקרים מעוטרים, בצבעי כאמל וחום, צורת האצבעות שפיצית, עקב קטן מאוד מאחור

יום של מאי תל אביבי חמים, והקאובוי המסוגנן הזה עולה על אוטובוס ומתיישב לתומו על אחד הספסלים כאילו זה עניין של מה בכך

אני משתהה ומהרהרת כמה שניות

דווקא מרגישה רגועה

ברור לי מה כל אדם נורמלי היה עושה. ממשיך/כה לשבת

אבל אני קמה ממקומי, הולכת לאורך המעבר, מגיעה אליו, מכניסה פאוזה דרמטית של שבריר שניה ופוצחת ב…”שלום, סליחה, אפשר בבקשה לשאול אותך לגבי המגפיים?” – “זוגתי קנתה לי אותם, בספרד”, הוא משיב. “תרשה לי לשאול אותך, אלו מגפי סֶנד­רָה נכון?” אני שואלת, והבעת תמהון והפתעה עולה על פניו. “כן, סנדרה. איך ידעת?” – “לא לזהות סֶנד­רָה בתל אביב זה כמו לא לזהות טווס מסתובב בלול תרנגולות…” אני עונה ופתאום חוששת שדברי אולי חרגו ממסגרת שיחת החולין וגלשו לסגנון העלול להתפרש כפלירטוט

“אכפת לך אם אני אצלם אותם?” – “בשמחה” – הוא משיב

אני מתחילה לצלם, באוטובוס

Sendra Boots Uncoded Steps Tel Aviv_2
תמונה מהאוטובוס. צילום: שלי לואיס

האישה שישבה בספסל שליד האיש, יחד עם ילדון חמוד כבן 4 או 5 מצטרפת לשיחה עם מליצה: “פתחתם פה סטודיו לאופנה על קו 25?” האוטובוס מקרקש לו, ולרגע אני כמעט מאבדת שיווי משקל בגלל סיבוב פראי, אך שועלת אוטובוסים כמוני לא נופלת בקלות. הרעד האין סופי של האוטובוס יוצר עוד נושא לשיחה “אל תפלי”, “בזהירות”, ועוד שאר מרגליות מונפקות מפי הנוסעים המצולמים

האישה והילדון החמוד יורדים בתחנה הבאה. נשארים אני והוא. והסנדרה. ועוד נוסעים במושבים מרוחקים שדרמת המגפיים מעניינת אותם כקליפת השום

אני מתחילה גם לראיין אותו קצת. “עוד חומרים” אני חושבת לעצמי. אני רוצה לדעת עוד. קצת

לאמירתי שגבר נעול במגפיים בתל אביב אינו מחזה כה שגרתי, משתף אותי האיש בנקודות מתפיסת עולמו ונסיונו

“מגפיים מעידים על הנועל אותם” הוא אומר. “מגפיים כאלה, למשל, מעידים על שחצנות. ואני שחצן” הוא אומר בחיוך. אני מוקסמת מהאוקסימורון. הרי במודעות לשחצנות יש מן הביטול שלה

“ומה שמך” אני שואלת (איזו שאלה בנאלית, הייתי צריכה לשאול מיהו השחצן, ואיך זה מרגיש להיות שחצן בלבנט. נחזור לדיאלוג אשר אכן היה). “בועז אפלבאום”, הוא עונה, “תעשי עלי גוגל, יש עלי ערך בויקיפדיה, הייתי ראש לשכת ראש הממשלה, של שמעון פרס, והיועץ הכלכלי של חיים בר-לב”. “התחלתי לנעול מגפיים אחרי שהתחלתי לרכב על סוסים. זה היה לפני כ 40 שנה” הוא מוסיף

Uncoded Steps_horse מגפי רכיבה
תנועה ויציבה. נראה לי שאני בכלל בעד שסוסים ידהרו חופשי באחו. התמונה מכאן

הזמן קצר, הרי אנו על זמן שאול. מתחנה לתחנה

אני יורד עוד כמה תחנות, בבית ז’בוטינסקי” הוא מעדכן. “אני חושבת שאני ארד איתך בתחנה, אני אצלם עוד כמה תמונות שלך ושל המגפיים בחוץ, ברחוב”. אני למודת נסיון. מגפיים באוטובוס מצולמים כשברקע פתחים של מזגנים ועמודים. וגם התאורה בדרך כלל לא משהו

“מה, את צריכה את התחנה הזו?” הוא שואל. “בערך”, אני עונה. האוטובוס משתהה לו בפקקים הקטנים אשר אט אט מתהווים ככל שיום שישי הולך ומבשיל לו. יש רמזור אדום, ואחריו עוד אחד. אנחנו מגיעים לתחנה, יורדים להמולת קינג ג’ורג’. בועז הולך לפני, אוחז בספר, עיתון, עט, והולך בטווסות קלה בינות האנשים. אני אחריו, מפלסת את דרכי

אנחנו עוצרים ליד קיר עם מרזבים ולכלוך תל אביבי ממוצע

Sendra Boots Uncoded Steps Tel Aviv_3
רח’ קינג ג’ורג’, תמונה על רקע מרזבים, לכלוך וכאוס שגרתי. צילום: שלי לואיס

הכל מאוד מאולתר ולא כל כך מדויק. אנו ממשיכים ללכת, לאחר כמה מטרים מגיעים  לפסג’ שליד גן מאיר, אפלבאום פונה, אני אחריו, או לצידו

ממש בתחילת הפסג’ ישנו קיר גדול עם גרפיטי צבעוני

בועז נעמד, אני מצלמת מספר תמונות אחרונות

Sendra Boots Uncoded Steps Tel Aviv_Boaz Appelbaum
קצת צבע, מה יש? צילום: שלי לואיס

עוד פרטים ופריטים: הספר “לוטסיה” מאת פייר אסולין, עט וטיים אאוט תל אביב, עם ההגיג האין סופי “10 המקומות שהכי שווה לשתות בהם לפני שהלילה מתחיל”. אל תפספסו: את החולצה הסגולה

Uncoded Steps_Timeout Tel-Aviv Purple shirt
על הסטיילינג והמקורות הספרותיים: בועז אפלבאום. צילום: שלי לואיס
Sendra Boots Uncoded Steps Tel Aviv_4
מגפי סנדרה ברחוב תל אביבי. צילום: שלי לואיס

אנחנו נפרדים לשלום, במהירות ובתודות

נשארתי עם תמונות וכמה מחשבות

בועז סירב לתת לי אימייל, על מנת שאשלח אליו את התמונות. אך הסכים שאפרסם את תמונות המגפיים כולל את תמונותיו הוא

אין לי דרך ליצור עימו קשר, כך שלא זכיתי לאישורו של הטקסט, ומקווה ומאמינה שאם היה קורא את מילות הפוסט, הוא היה מאשר אותו בשמחה

כמה שעות לאחר מכן גוגל מהיר מבהיר לי כמה דברים חשובים

מגפי סֶנד­רָה נעשים בעבודת יד, ורבים מהן עשויים עורות בהדפס דמוי נחש בשילוב עם רקמה, חירור או הטבעות חום. חלקו התחתון של המגף של אפלבאום עשוי עור בהדפס נחש, חלקו העליון של המגף, באיזור השוק, מעוטר בהטבעת חום

 תמונות נוספות מאתר סֶנד­רָה

Sendra Boots Uncoded Steps_Spanish shoes style

 

Sendra Boots Uncoded Steps footwear design

 

סֶנד­רָה מייצרים מגפי בוקרים ומגפי רכיבה לנשים ולגברים החל משנת 1913, עת חזר אנדראס סֶנד­רָה מארה”ב לספרד ופתח את החברה. מגפי סֶנד­רָה מגלמים את העולם הגלובאלי של אז והיום: מיתוס אמריקאי של כיבוש השממה (והאינדיאנים, פן עצוב ואכזרי בהיסטוריה), התשוקה לזהב במערב הפרוע, בשילוב עם  הידע הספרדי של ייצור מגפיים, והאהבה לעיצוב ולחומרים טבעיים

Sendra Boots design Uncoded Steps_Cowboy

קאובוי גרסת סנדרה. התמונה מאתר החברה

ובועז אפלבאום? קצרה היריעה

“אאוטסיידר” הינה הכותרת של פואמה שהוא הקדיש לעצמו בספר השירה שלו “בלוואר”, שירים שצמחו משדרות רוטשילד

למה אאוטסיידר? לדברי אפלבאום, בראיון למעריב ב 2014, זה בזכות גולדה אשר קראה לו “הקומינסט”, מכיון שבתחילת שנות ה 70 התנגד למסמך אשר בלם את הסיכוי להסדר עם מצריים

בועז אפלבאום כיהן כראש לשכת ראש הממשלה שמעון פרס, הם עבדו יחד כתריסר שנים, מקריאה מהירה נוצר הרושם שלשניים הייתה, או עדיין, מערכת יחסים סבוכה ועשירה של שיתוף פעולה והערכה איש לרעהו יחד עם ניגודים והבדלים, ניגודים אשר יצרו מתח המניע לפעולה. באותו ראיון למעריב אומר אפלבאום ש”לא הייתי מספיק אלגנטי לטעמו, שמעון פרס התקשה לשאת את הבוטות הוולגרית שלי…לקחתי על עצמי את תפקיד השוטר הרע, הייתי המנוול של פרס

בועז אפלבאום בולוואר Uncoded Steps_
ספר שנוסף לרשימת הספרים שאני רוצה לקרוא. התמונה מאתר סימניה

איש רב גוני ורב ממדי הינו אפלבאום

פוליטיקאי, איש רוח, משורר, האלגנטיות שלו מוטלת בספק ומתובלת בשחצנות חיננית, איש עשיה אשר התניע מהלכים מהותיים מתוך עולם הפוליטיקה המקומית

פעל רבות למען שיפור מעמדם של הסופרים בארץ, היה נשיא המכון הישראלי לקולנוע, ועבד כיועץ הכלכלי לשר התעשיה, המסחר והפיתוח חיים בר-לב

הניח את היסודות להקמת “הקרן לעידוד סרטי איכות”, וב 1984 ביטל את הצנזורה על הצגות תאטרון

כיו”ר המועצה להימורים בספורט גיבש לראשונה את התשתית המשפטית והארגונית להימורים על מרוץ סוסים בארץ. בועז אפלבאום פרסם מאות רשימות בעיתונים הגדולים במדינה ושבעה ספרי שירה ופרוזה, אחדים משיריו הולחנו, חלקם זכו לביצועים של מתי כספי, בועז שרעבי, הגבעטרון ועוד

אחרי התיאור התמציתי של העשייה המגוונת של בועז אפלבאום, אני תוהה עכשיו איך לסיים את הפוסט הנ”ל

אולי בציטוט הפתיח של שירו – אאוטסיידר

גם פגסוס בין סוסים

רוצה כך סתם לדהור

אז-מה אם למוטת כתפיו

קשורות כנפיים?

ואני נשארת עם המחשבה מה אם נעלינו היו מכונפות?

והיינו מרחפים מעל העיר, כמו בסרט מלאכים בשמי ברלין?

ואולי ברוח השיר, אוהבות הנעליים להיות הן ורק הן

לבעוט ולבטוש באדמת הטרשים

אין להן צורך בכנפיים, הן הרי ירוממו את הנעל אל מעל לאדמה

ואז חלק ממהותה תתבטל לעד

Hermes  W. B. Richmond Uncoded Steps sandals design
האל הרמס . רישום מאת ו.ב.ריצ’מונד שפורסם ב 1886. מקור התמונה מארכיון ויקטרויאני של אונ’ טורנטו
Adidas wing sneakers metalic Uncoded Steps_סניקרס מוזהבות
אדידס, מכונף, מלכותי וספורטיבי בו זמנית. התמונה מכאן
Adidas Jeremy Scott Uncoded Steps sneakers סניקרס נעליים
ג’רמי סקוט לאדידס. צבעיים חלומיים ומטאליים. התמונה מכאן
Ancient Greek Sandals IKARIA Uncoded Steps סנדלי גומי
מיתולוגיה בפלסטיק? סנדלי האל הרמס בתירגום לרצועות עשויות פי.וי.סי, ספידה וסוליה מגומי. התמונה מכאן

 

אחת, שתיים…. שלוש?

היׂה הייתה הרצאה

בתחילת מאי הרציתי על נעליים וטרנדים

היכן: ביתם של נטע-לי וצפי במרכז ת”א, קרוב לים

אחת לחודש נטע-לי וצפי מארגנים אצלם ערב תרבות לחברים. בכל פגישה הרצאת אורחת או אורח אשר מספרת על עולמה המקצועי או התוכני. קהל החברים אשר מגיע מתחומי עיסוק שונים ומגוונים נחשפים לידע חדש

מתי: 5.5.16 שעות הערב

כמה: בנוסף אלי והמארחים עוד כעשרה אורחים

בהרצאה סיפרתי על ההשפעה שיש למגדר, ושינויים בתפיסה שלנו של גברי ונשי על אופנה ועיצוב

בין השאר הצגתי את קו המחשבה אשר תיארתי בפוסט הקודם שלי, על נעלי עקב לגברים, ושיתפתי במספר דוגמאות עכשוויות

UncodedSteps heels-high nl fetish boots glittery
אש, להבות ותמרות עשן, וגליטרי גם. מגף שלא נגמר, התמונה מפה

נשי/גברי/חדש  

בעקבות השינויים בחברה, בעקבות אימוץ מוטיבים גבריים על ידי נשים ונהפוך הוא, המושגים “גברי” ו “נשי” משתנים ומתפתחים. הגבולות בין השניים נמתחים, מטשטשים או נעלמים לחלוטין

באופן טבעי הדבר משפיע על אופנה, תחום אשר מבוסס מגדר. בכל תקופה אנשים ונשים הגדירו מאפיינים כגון מה “נכון” לנשים ללבוש, מהי גיזרה גברית, מהו עיטור נשי

אך התשובות אשר היו ברורות לנו עד כה מפנות את הבמה לדיאלוג ויצירה חדשים, חופשיים, רעננים. “אנחנו לא חושבים במונחים של ׳גברי או נשי” אומר דניאל פלדמן מהמותג בינדל אנד קיפ לכתבת עיתון הארץ בכתבה אשר התפרסמה בפברואר 2016.  שנת 2015 מתוארת כשנת הטרנסג’נדרים. הם לוקחים את מקומם בחברה בדומה למהפכה ההומוסקסואלית של שנות ה 60

הלקוחות של בינדל אנד קיפ הינם לרוב טרנסג’נדרים. כל חליפה נתפרת בהזמנה אישית ומתאימה למידות הגוף של הלקוח או הלקוח, ולסגנון האישי של כל אחת או אחד. המושג של “חליפה גברית” או “חליפה נשית”  לא רלוונטי בעולמם של בינדל אנד קיפ

Bindle & Keep 2016 uncodedsteps footwear deisgn
חליפה אישית, תמונה מתוך האתר בינדל אנד קיפ

נעליים לטרנסג’נדרים?

כרגע בעיני עדיין אין להם מאפיינים ממש ייחודיים וחדשים. הרבה מהם הינם נעלי נשים במידות גדולות עם פרופורציות מוגזמות ואלמנטים מעולם הסאדו. אפשר למשל לראות דוגמא לכך כאן. מחכה וסקרנית לראות אתר המוכר נעלי ובגדי טרנס בסטייל חדש. קצת הכיוון שבינדל וקיפ עושים

ותודה לליאו על הלינק. עוד צילומים של ליאו אפשר לראות בבלוג של אישתו מיי גרף שכותבת על אופנה לנשים במידות גדולות. בלוג אופנה שמח

שולחן עגול

ההרצאה עוררה דיון, אשר המשיך זמן רב לאחר שההרצאה הסתיימה

הדיאלוג עם הקהל, השאלות והדברים שלמדתי מהם העשירו אותי והעלו אצלי שתי שאלות נוספות. בלעדי אותה שיחה בסלון הביתי הרעיונות האלה לא היו נוצרים או מתגבשים אצלי. הקרדיט הוא גם שלכםן, הקהל

מחשבה אחת: ציר עם הרבה קצוות

אם העולם הולך ומקבל לתוכו יותר ויותר את הטרנסג’נדרים, את המין השלישי, האם יכול להיות שאנו צועדים אל עבר עולם המבוסס פחות על תפיסה דיכוטומית ובינארית, ושאנו חוזים בתחילתה של קריסה של תרבות מקוטבת של גבר אישה, טוב ורע, גן עדן וגיהנום?

garden_of_earthly_hieronymus bosch uncodedsteps design
מי אמר דיכוטומיה ולא קיבל? טריפטיך “גן התענוגות הארציים” מאת הירונימוס בוש: משמאל גן עדן, מימין גיהנום, באמצע בלגן. צויר בסביבות השנים 1490-1510. התמונה מכאן
statues-of-Greek-gods-unearthed-in-Crete-Uncoded Steps footwear design
פעם מזמן: מלא אלים ואלילות, כולם חוגגים, נלחמים או סתם עושים קסמים בכיף. שני הפסלים מהמאה הראשונה או השניה לספירה אשר נתגלו לאחרונה באתר ארכיאולוגי בכרתים. משמאל אלת הציד ארטמיס, פסל עשוי נחושת. מימין אל השמש אפולו מפוסל בשיש. קריאה נוספת ומקור התמונה כאן

אולי המקבילה המודרנית והעכשווית לריבוי אלים מחכה לנו מעבר לפינה, והמבנה הבינארי עתיד להשתנות למבנה חדש של הצפנה והעברת מידע? ובמקום זאת יווצר ויתהווה לנגד עיננו עולם פלורליסטי, צבעוני ועשיר בו לכל אחד ואחת (כמעט) יש מקום?

Big data uncoded steps design trends future concepts shoes-
מי היה מאמין שמאחד ואפס אפשר לברוא אין סוף? ומצד שני: מלא אנשים ומלא צבעים. מתוך אתר אפל ומתוך הניידים של רובנו. התמונות לקוחות מכאן ומכאן

ועוד סיפור שאינו נגמר עם אין סוף נקודות מבט, משחקי הכס כמובן

uncodedsteps shoes games of throne
בימים אלו ממש: משחקי הכס, שובר את הנרטיב ההוליוודי של הטור והרע. 7 ממלכות שנלחמות זו בזו. לכי תביני מי נגד מי

מחשבה נוספת: אחת, שתיים,שלוש….אין סוף?

ישנן תרבויות בהן כבר מאות שנים המין השלישי הוא חלק מהקהילה. והוא מהווה חלק אינטגרלי מהחברה. האם תרבויות אלה יזכו לעדנה מחודשת היום, עכשיו, בעתיד הקרוב?

האם נאמץ אלמנטים סגנוניים, ויזואלים כגון הדפסים, צבעוניות, גרפיקה מאותן תרבויות, או שנושפע גם מאלמנטים ותוכניים עמוקים יותר, כגון מודלים עיצוביים, מבניים, עקרוניים?

ואיזה מבנה עיצובי מציע לנו השלוש, או הריבוי, בניגוד לעיצוב המבוסס על ציר,  מבנה לינארי?

אלה שאלות פתוחות, מציפה אותן פה, וסקרנית לגלות את התשובות הרבות בעתיד. רמזים: ביג דאטה ועיצוב פרמטרי מהווים חלק משביל האבנים הצהובות אל עבר עתיד מורכב ופשוט בו זמנית

ועוד דוגמא נפלאה בעיני, אינפוגרפיקה לרגשות

PalauGea af-cartel-punset-infographics Uncoded-steps
מבנה מרושת ומורכב של אין ספור אינפורמציות אשר “מתנגשות” או משתלבות זו בזו. האם כך נראית מערכת העצבים של הווב?   אינפוגרפיקה של סטודיו מספרד המתאר את מגוון ומורכבות הרגשות. עושה לכם קצת סדר בבלגן? התמונה מכאן

ובעולם שמבוסס פחות על אפס ואחד, ימין ושמאל, וזוגיות ככלל, אולי נרכוש נעליים בבודדות, בפרדים, או בשלישיות, ונרכיב מיקס אנד מאטצ’ של השילובים שיתאימו לנו כל פעם מחדש? אפשר לקרוא עוד על נעליים א-סימטריות בפוסט שכתבתי על הומור

Ballerina-shoes-B
אחת, שתיים, שלוש…. אין סוף. מי אמר שנעליים חייבים לקנות בזוג

Fa’afafine

דוגמא מצויינת לתרבות כזו היא סמואה. סמואה היא קבוצת איים באוקיינוס השקט נמצאת קרוב “יחסית” לניו זילנד, ויש שם תרבות עתיקת יומין של בנים אשר בוחרים ומרגישים שהם רצון לשלב אלמנטים נשיים בהוויה ובחיים שלהם, קוראים להם פא’אפאפין. הם לא מחוייבים להגדיר את עצמם כגבר או אישה, אלה חיים והווים כמין השלישי

samoa-swimming-poll Uncoded Steps footwear shoes for thought
צולם בסמואה. (גם) לשם אני רוצה לנסוע. “בור שחיה ענק”, זהו שמו של האתר שבתמונה, אשר נמצא באי אופלו שבמסמואה. התמונה לקוחה מכאן

 הפא’אפאפינים (כן, מילה קצת מצחיקה, בכל זאת שפה מהצד השני של העולם….) מהווים חלק אינטגרלי מהחברה, הם יכולים להתחתן עם מי שהם רוצים, לעבוד, לממש את עצמם ולחיות כאוות נפשם

(ישנן עדויות על מיקרים פחות סימפטיים, בהם המשפחה מחליטה זאת עבור אחד הבנים שלה. אני לא אכנס כרגע לסוגיה עד כמה זה רע או נכון לפעול כך בתוך משפחה, אלא אתמקד ביצירה של מגדר חדש, על-מגדר)

שיג’יוקי קיהארה

אחת הפא’אפאפינס המעניינות שחיות היום היא שיג’יוקי קיהארה. שיג’יוקי נולדה בסמואה בת להורים מסמואה ומיפן. היא אמנית פרפורמנס ומולטימדיה אשר באמצעות צילום בוחנת את התרבות באוקיינוס השקט ומתאגרת תפיסות בנושא תרבות, זהות, רוחניות, ילידים, קולוניאליזם, סטריאוטיפים, מגדר, צרכנות

מקורות ההשראה של עבודתה מגוונים וכוללים בין השאר צילומים של הילידים משלהי המאה ה 19 ראשית המאה ה 20.  הצילומים אשר צולמו על ידי בני ארצות המערב, תרמו לתפיסה מוטעית וסטריואטיפית של התרבות שבאיים באוקיינוס השקט

ואם אנחנו בענייני טריפטיך, זוהי הפרשנות האישית של שיג’יוקי, סדרת צילומים אשר מצטטת ציורים וצילומי נשים משלהי המאה ה 19 ומתאגרת את התפיסה שלנו של מה זה נשי מה זה יפה, מה המגדר שלנו ואיך “אמורים” להיות, או להצטלם תושבי האיים ובני המערב

UncodedSteps-Shigeyuki-Kihara-art-gender-2c
שיג’יוקו קיהארה, מאתגרת את התפיסות הקונבנציונאליות לגבי מגדר ותרבות. התמונות מכאן

בסדרת הצילומים “פא’אפאפין: באופן נשי” (באנגלית משחק מילים גם ‘בנימוסים נשיים’, או ‘בכבוד נשי’) שיג’יוקי מצולמת ברוח התמונות המבויימות משלהי המאה ה 19, דוגמת צילומיהם של ת’ומאס אנדרו ואלפרד ג’והן טאטרסל. באותן תמונות הצלמים, בני ארצות המערב, ביימו את הילידים לעמוד לפני המצלמה לבד, או בזוג, לבושים באופן חלקי ומעוטרים בתכשיטים ובאלמנטים טרופיים, באופן התואם את תפיסת עולמם המערבית והקולניאליסטית. סדרת הצילומים של קיהארה מאתגרת את אותן תפיסות מקובעות כלפי בני האיים ומגדר

Shigeyuki kihara Culture for Sale Citygallery Uncoded Steps design
מתוך המופע של שיג’יוקי “תרבות למכירה”. התמונה מכאן

המופע “תרבות למכירה” וסדרת העבודות הנלוות מתייחסות לנשים, גברים וילדים מסמואה שנלקחו לגרמניה במאה ה 19 והוצגו בערים שונות כחלק מ”גן החיות האנושי” אשר הציג בפני הארופאים את בני התרבויות הזרות והחדשות להם. סדרת העבודות נוצרו בעקבות הביקור של שיג’יוקו בגרמניה, ביקור שנערך בחסות מכון גתה ובו חקרה ארכיונים גרמניים בנושא סמואה.

לסיכום, בנתיים

תרבויות כאלה, על-מגדר, המגדר השלישי, המגדר החדש: כל אלה מאתגרים את התפיסה של מגדר כגברי או נשי בלבד. המיניות כבר איננה ממוקמת על ציר קוטבי, אלא בעלת מבנה פתוח ועשיר יותר. תוהה איך זה ישפיע עוד ועוד על אופנה ואורחות חיים נוספים

ואסיים עם מגף שריהאנה עיצבה לאחרונה בשיתוף עם מעצב הנעליים מנולו בלאניק: מגף גבוה המגיע עד המותן והמאתגר את התפיסה הרגילה שלנו לגבי גבולות המגף. אנחנו יודעות איפה זה מתחיל, אבל לא בהכרח יודעות איפה זה נגמר

Rihanna Manolo Blahnik uncodedsteps
פרופורציות וגבולות משתנים. גם ריהאנה בשיתוף עם מנולו בלאניק עיצבה מגף בעל פרופרוציות יוצאות דופן. מתי? מרץ 2016. התמונה מכאן

 

 

 

 

 

Purple Revolution

My first prince

Memory: I am 16, my best friend has moved to Paris, her family relocated for one year due to her father’s research. I miss her. The time of year: spring, April. My parents allow and help me to arrange a 10 day visit to my friend’s house. I fly over during the Passover holiday. I’m excited. I arrive at their house, receive a loving welcome from her and her family. After a short Parisian brunch my best friend and I go for a walk. “We will soon be back, we just want to go for a walk around the block” we tell her parents, “Shelley is too curious, she wants to see just about everything,” my friend explains. The streets of Paris are a living museum to me; at that time I studied at an Art boarding school in Jerusalem, I literally ‘lived’ inside renaissance painting and medieval art and sculpture. So I just had to stop at every corner, alley, church, courtyard. The short ‘around the block’ tour turned into a long and magical day… we returned at 10pm, I believe just a few minutes before her parents, who are the coolest parents in the world, were about to freak out. This was way before mobile phones were popular, they were not even in my spectrum of awareness.

uncodedsteps-Prince-Purple-Rain-Design-
Purple Paris

That same day, or perhaps it is the following day, we go to the Virgin record store in the Champs Elysees. The huge store is like wonderland to me. I am mesmerised by its size and endless rows of records, cassettes; music was everywhere.

I buy 4 cassettes, I am almost sure they include Led Zeppelin, Susanne Vega, Peter Murphy and one I remember for sure: Purple Rain by Prince.

Today’s charming Prince

When I listen to Prince’s music today I fly back in time to the Art boarding school I went to during high school years. I spent a lot of my time daydreaming about the future (which I guess includes this exact moment too) and finding our way through hidden openings in the school’s fence, to explore hidden corners in the hills around the school’s compound. It makes me wonder how similar that imaginary future is to today’s reality, was I loyal to the hopes and dream of the girl I was?

Prince’s shoes?

As a footwear designer today I wonder what shoes I would design to echo Prince’s creation, life, vibe, existence, music.

One almost immediate influence Prince’s death might have will be in the popularity of purple. We’ve been seeing purple all around us the past few days; from a NASA-tweeted picture of a nebula in honour of the Purple Rain singer to people lighting purple candles in the streets. For a minute; purple is everywhere. We might be seeing this influence on large or small collections. Purple has hardly ever been a mainstream colour in fashion, let alone in shoes. How will this come about? You can see more of these magnificent gestures here. Get ready to be struck by ultra-purple!

I felt like examining this idea on a sandal that has many stripes. The gladiator sandal was a natural choice to play with colour gradation.

Uncoded-Steps Purple-gladiator footwear
One gladiator sandal; lots of purple

Purple for Kings and Princes

And how would this work for a commercial footwear company? It is a little complicated due to the large number of materials used for its creation – it would mean stocking almost 10 colours of leather for the upper. Most companies which do not make custom made shoes, but have a production line, even a small one, would choose to avoid such a process and to use a small number of materials per style. From my personal experience if you’d dare to ask such a task from a manufacturer she or he would prefer to avoid it, to choose a sandal that production would be more straight forward.

Another option is to create the sandal from thick leather that has not been through the final stages of colouring and finish; this would allow you to dip colour the leather to reach the exact shades; a delicate work bringing this sandal almost to the level of one of a kind art item – a work process which isn’t for everyone…

It is more likely that we will see purple used for details such as insock, eyelets or laces. On the other end of the ‘purple spectrum’ we might also see it as a strong and clear statement: purple shoes! Perhaps produced in small quantities.

Uncoded Steps Prince shoe design Gabbiano Tannery-C
Natural pigment at Gabbiano’s ecco leather tannery, Italy. Photo by Shelley Lewis
Uncoded Steps Prince purple boots Gabbiano Tannery C
More at Gabbiano’s Tannery; natual pigment on the floor. In the background: purple boots :)) Photoby Shelley Lewis

We want heels!

Among the many things Prince was known for, wearing shoes with heels was one of them. Heels for men have been flirting with the outskirts of fashion for the past few years, remaining in the blurred boundaries of avant-garde. Rad Hourani who was the first designer ever to create a haute couture unisex collection, a collection he presented in Paris in January 2013, has been wearing them for years and recently we’ve seen them in Dior’s AW 2015 collection. So they’ve been gradually moving from a more avant-garde brand to a more established one; this is the first clue showing us a direction which fashion is moving towards. A trend is first of all an evolving tendency and we certainly can see it here. Prince’s sudden death sheds light on this; suddenly heels for men are the talk of the day.

Uncoded Steps Heels for men hommedesign-
In these two images you can see the evolution, from Rad Hourani on the left in 2009, to Dior’s AW 2015-16 collection.

Rad Hourani’s picture is from the blog New Male Fashion . Dior’s image is from “Get In The Ring”

Heels; are they high or deep?

In her book “Fashion Forecasting” Evelyn Brannon meticulously explains the intriguing dynamics of fashion and culture. Trend forecasters notice similarities and connections amid the haul of information and creativity surrounding us. This helps us sense the connection between Rad Hourani, Dior and Prince. Things add up. All this does not happen in a vacuum, but amid times with many asking themselves ” am I attracted to men or women or both, am I a man or women, do I want to dress as a man or women or a mix of the two?” It seems time is just about ready for the comeback of heels for men.

You can see more about centuries long history of men’s heels in this charming one min. video: Listen to Elizabeth Semmelhack, curator of the Bata Shoe Museum in Toront

A trend evolves from many directions and places. It voices a zeitgeist, a state of mind, an aspect of current culture. It is much more than being fashion, fashion is the outcome of the deep undercurrent of trend. The blurring lines between men and women have been happening in many ways, and they represent our personal inner desires and yields; sexuality is no longer something you are born into and you live to play its pre-written script, but you write your life’s script and play, or live the role you choose to.

Uncoded-Steps Purple-boot
I drew this high heel bootie two years ago, Its image ‘jumped’ into my head one sunny afternoon, including its colours

I am curious to see the future; will men’s heels become more popular? Will Prince’s electric purple be seen in the upcoming shows, and if so, for how long will the “purple phase” stay with us? For a final goodbye I am adding two more pictures, they are smoky and glittery, electric and hazed, it seems purple electric heels are part of the beat. Your music stays with me, and will always resonate so many moments and feelings. RIP.

uncodedsteps Prince & the Revolution footwear design
Image from Feel Numb
uncodedsteps Prince purplerain
Image from Nolastudiola

 

מהפכה סגולה

הנסיך הראשון שלי

זכרון: אני בת 16, החברה הכי טובה שלי עברה לגור בפריז עם משפחתה. אביה פרופסור ויש לו שנת שבתון מעבודתו. אני מתגעגעת אליה. מאוד אפילו. ההורים שלי תומכים ברצון שלי לנסוע לבקר אותה ועוזרים לי לממש את החלום. מתי? באביב, באפריל, חופשת פסח. אני מתרגשת מאוד. אני מגיעה לבית שלהם, הרובע הרביעי בפריז וזוכה לקבלת פנים חמה וביתית. אחרי בראנץ’ קליל ופריזאי חברתי ואני מחליטות לצאת לגלות את העיר. “נחזור עוד מעט” אנחנו אומרות להורים שלה, “סיבוב מסביב לבלוק, פשוט שלי טו-מאץ’ סקרנית לראות את הכל” מוסיפה חברתי. רחובות פריז מרגישים לי כמו מוזיאון נושם ענק: באותה שנה גרתי בירושלים, למדתי בפנימיה לאמנות ובין השאר למדתי תולדות האמנות, אמנות הרנסנס וימי הביניים כמעט דקלמתי בע”פ את הברית החדשה, אני לא אגזים אם אומר שבערך כל 3 דקות הליכה הציצה אלינו איזו כנסיה, או פסל או עיטור שפשוט הייתי חייבת לזהות מה הוא מסמל, איזה אגדה או מיתוס הוא מספר לנו, מה המסר. הטיול “הקצרצר” הפך ליום שלם של שוטטות, חזרנו הביתה ב 10 בערב, נראה לי רגעים ספורים לפני שההורים שלה, שהם ההורים הכי קולים בעולם, מתחילים ‘להשתגע’. כל זה הרי קרה שנים לפני שהיו לנו פלאפונים, טלפון נייד לא היה אפילו בטווח התודעה שלי

באותו היום, או שהיה זה ביום למחרת, ביקרנו בסניף וירג’ין בשאנז אליזה, חנות ענקית בת כמה קומות מלאות קלטות, תקליטים, אולי אפילו דיסקים היו, כבר לא זוכרת. הצפה של סגנונות מוסיקה, שמות, צלילים. קניתי 4 קלטות, כנראה ששלוש מהן היו לד זפלין, סוזן וגה, פיטר מרפי. אבל את אחת הקלטות אני זוכרת בוודאות: גשם סגול של פרינס

uncodedsteps-Prince-Purple-Rain-Design-
פריז עם המון סגול

נסיך בזמן הווה

להקשיב היום למוסיקה של פרינס זה גם לטוס חזרה בזמן לפנימיה לאמנות בה למדתי בירושלים. אותם ימים התאפיינו בהמון מחשבות לגבי העתיד (שכנראה כולל בתוכו כנראה גם את הרגע הזה ממש) ושוטטות בשדות ובגבעות שמסביב לפנימיה (זה היה אסור, אבל תמיד מצאנו את דרכנו דרך פתחים סודיים בגדר). זה גורם לי לחשוב עד כמה העתיד המדומיין מאז דומה להווה שלי כיום. האם הייתי נאמנה לאותן תקוות וחלומות של אותה נערה?

 

נעליים של נסיכים?

כמעצבת נעליים היום אני תוהה איזה נעליים הייתי מעצבת בהשראת פרינס, נעליים אשר יבטאו את האנרגיה שלו, היצירה, החיים ואת המוסיקה שלו. ובכלל עולה השאלה איזו השפעה תהיה למותו על עיצוב, אופנה ונעליים?

אחת ההשפעות שיכולה להיות זו עליה בפופלריות של הצבע הסגול, אותו סגול-מחושמל שאיפיין את פרינס. בימים האחרונים ראינו את הצבע הזה ניבט אלינו מכל עבר: החל מנאסא אשר צייצה תמונה קוסמית של ערפילית סגולה ועד אנשים רבים אשר הדליקו נרות סגולים ברחובות ובכיכרות ערים בעולם. לרגע, הסגול אופף ומחשמל אותנו. יכול להיות שנראה את הצבע ‘מבצבץ’ מתוך קולקציות של חברות גדולות או קטנות. סגול כמעט ומעולם לא היה צבע מוביל באופנה, על אחת כמה וכמה בנעליים, לכן אני סקרנית לראות כיצד הצבע יבוא לידי ביטוי. אולי עיצוב של כמות קטנה של פריטים ייחודיים אשר יהוו קולקציית-דגל, עיצוב בהשראת פרינס, כחלק מקולקציות גדולות של מותגים? או שילוב הסגול באלמנטים ובדיטיילים הקטנים שבנעל? אפשר לראות עוד מחוות סגולות מכל העולם בלינק הזה. סגול וממכר

Uncoded-Steps Purple-gladiator footwear

סגול של  נסיכים ומלכים

סיקרן אותי “לשחק” עם הצבע הסגול. התמונה הראשונה “שקפצה” לנגד עיני הייתה של סנדל גלדיאטור מרובה רצועות. ראיתי בו קרקע, פלטפורמה ליצירת מעבר הדרגתי, לבחון ולהרגיש את הסגול על גווניו הרבים. האם סנדל כזה ישים ואפשרי עבור חברה מסחרית? לא כל כך. סנדל כזה יצריך מלאי של עור בכעשרה גוונים שונים. זה המון, חברות נמנעות בדרך כלל ממוצרים אשר מצריכים זאת. זה תכנון מלאי לא אחראי, עם סיכון גבוה שחומרי גלם ישארו במחסן. חברות, קטנות או גדולות, יעדיפו בדרך כלל מוצרים אשר כוללים פחות חומרים וצבעים. מהניסיון שלי סביר להניח שגם היצרן לא יאהב את הרעיון הזה בלשון המעטה. מבחינתו או בחינתה זו עבודה שדורשת המון התעסקות, תשומת לב ומועדת לפורענות: פספוס אחד קטן, גזירה של העור בגוון הלא מדוייק והופ – יצרת נעל עם טעות

אפשרויות נוספות ליצירת נעל עם גוונים רבים היא להשתמש בעור לטבילה, זהו עור “פתוח” שלא עבר את הפיניש והאטימה המלאים. בדרך כלל אלו עורות עבים המשמשים סנדלים דוגמת סנדלים תנ”כיות. אפשר לטבול את העור באמבט צבע ולהגיע לגוונים ייחודיים שאין לאף אחד בשוק. זה עדיין לא פתרון מכיוון שזה מצריך הרבה עבודה, וגם מכיוון שקשה להגיע לרמת דיוק גבוהה של הגוון. אני כן רואה את הסגול בנעליים כמגף שלם, או בגירסה הקלה יותר – פריטים וחלקים מהנעל

Uncoded Steps Prince shoe design Gabbiano Tannery-C
פיגמנט טבעי ב“גביאנו” מפעל עורות אקולוגי באיטליה. צילום: שלי לואיס

 

Uncoded Steps Prince purple boots Gabbiano Tannery C
עוד במפעל גביאנו: פיגמנט טבעי שנשפך על הרצפה. ברקע: מגפיים סגולים : )) צילום: שלי לואיס

ובחרת בעקבים

מבין הדברים שפרינס נודע בהם חיבתו לנעלי עקב הייתה אחת מהם. כבר כמה שנים שנעלי עקב לגברים “מפלרטטים” עם עולם האופנה, עדיין נמצאים במחוזות האוונגרד. המעצב ראד הורני, אשר מעצב ומייצר אופנה זהה לגברים ולנשים, והיה המעצב הראשון אשר הציג אופנת יוניסקס הוט-קוטור בינואר 2013 בפריז, נועל רק נעלי עקב כבר כמה שנים. לאחרונה ראינו נעלי עקב לגבר בקולקציית חורף 2015 של דיור. אם כך אפשר להבחין במגמה: נעלי עקב לגבר בעלות המבנה הרחב מופיעות לא רק בקולקציה של מעצב חדשני ונועז אלא גם בקולקציה של חברה מבוססת וותיקה. זהו הרמז הראשון לגבי הכיוון אליו מתפתחת ונעה האופנה. טרנד הוא קודם כל כיוון, מגמה שמתגברת, ואנחנו בהחלט רואים את זה כאן ועכשיו. בנוסף למגמה הקיימת והמתגברת, מותו בטרם עת של פרינס שם את נעלי העקב לגברים באור הזרקורים, לפתע הן הפכו לשיחת היום

Uncoded Steps Heels for men hommedesign-
שתי התמונות ממחישות את האבולוציה של עקבים לגברים בשנים האחרונות: התמונה משמאל מתוך קולקציית 2009 של ראד הורני, מימין תמונה מתוך קולקציית חורף 2015 של דיור

New Male Fashion ,התמונה מקולקציית ראד הורני לקוחה מהאתר

 Get in the Ring  ,  התמונה מקולקציית דיור לקוחה מהאתר

עקבים, זה גבוה או עמוק?

לאורך ספרה “חיזוי טרנדים באופנה” אוולין ברנון מתארת בכתיבתה הבהירה את הדינמיקה המרתקת של טרנדים, של אופנה ותרבות. חזאי טרנדים שמים לב לדברים דומים, להקשרים גם מתחומים אשר נראים במבט ראשון נפרדים או שונים. צורת הסתכלות זו מאפשרת לנו לראות את הקשר בין ראד הורני, דיור ופרינס. פיסות המידע השונות מתחברות לכדי תמונה שלמה וכוללת

התרחשויות אלו לא קורות בוואקום, אלא בתקופה בה גבולות המגדר מטשטשים, משתנים ומוגדרים תדיר מחדש. האם אני נמשכת לגברים או לנשים, האם אני גבר או אישה? בא לי להתלבש כאישה או כגבר, או כתמהיל של שניהם? רבים ורבות מתמיד שואלות ושואלים את השאלות האלו. נראה כמעט שהעולם מחכה בקוצר רוח לנעלי עקב לגברים

עוד על ההיסטוריה של נעלי גברים עם עקבים בסרטון קצרצר ומקסים. מקריינת ומסבירה אליזבת’ סמלהאק, אוצרת מוזאון הנעליים “באטה”, שבטורנטו

טרנד מהתווה ונוצר ממקומות רבים. הוא מבטא את רוח התקופה, הלך הרוח, תפיסת עולם, אספקט מסוים של התרבות העכשווית. זה הרבה יותר מאשר אופנה, אופנה היא מראית העין, ביטוי לאותם עולמות עמוקים וייצריים, עולמות המחשבה והרוח, הרצונות והתשוקות שלנו. כבר זמן רב שגברים ונשים פועלות להשתחרר מהתניות, מהרגלים. מיניות כבר איננה משהו שאנו נולדות או נולדים לתוכו אלא משהו שאנו יוצרות ויוצרים במהלך חיינו. את שורות המחזה אנו כותבות בעצמנו

Uncoded-Steps Purple-boot footwear design shelley lewis-
מגפון שציירתי לפני שנתיים, האימג’ “הופיע” בפני בשלמותו, כולל הצבעים

אני סקרנית לראות את העתיד, האם עקבים לגברים באמת יהפכו לפופלריים יותר משהם היום? ועד כמה העתיד הקרוב הולך להיות סגול ומחושמל?

ולשלום אחרון אני מוסיפה שתי תמונות של פרינס, עם הרבה סגול, חשמל ועקבים. המוסיקה שלך נשארת איתי, ותמיד תזכיר לי המון רגעים ותחושות

uncodedsteps Prince & the Revolution footwear design
התמונה לקוחה מפה
uncodedsteps Prince & the Revolution purplerain
והתמונה הזו מפה

 

 

Space ships and shoes

I fancy seeing a UFO, a spaceship. Suddenly it will burst out of the clouds, a huge, round dish full of impressive lights. And all humanity will stand and cast its gaze upwards, and for one moment we will be united, with no differences, the differences which frequently define us – gender, and colour, origin, and ethnicity, power, and cognitive ability, not to mention the many objects which define us over and over again, and serve us to diagnose and characterize.  Nothing. Zilch, all these attributes will disappear.  We all will be as on; get ready, the aliens are coming!!

Maybe they’ll be nice, the aliens; we’ll all be friends, the many people of planet earth and our new exciting guests.

This reminds me of a lecture I attended when I was studying in Holland, in SLEM, the incredible and unique school where I studied in 2013. A few days after the studies had started, there was a festive welcoming evening which included cocktails of a festive colour that matched the walls and… a guest lecture.

Coctails in SLEM 700
Milou, Marlen, Lenka and I. Starring: aqua-blue cocktails (A picture well blurred : )

 

The honorable guest lecture spoke to us about why human beings wear shoes. He made a long, long presentation full of beautiful slides in which he appeared in many different places around the world, travelling and investigating ancient cultures. In all the pictures he is standing with a broad smile full of light and happiness from the extensive search.

“And why,” he asked again and again, “do humans wear shoes? I’ve wandered all over the world, travelled for ages and ages, but haven’t yet got to the bottom of the matter.”

Animals go about barefoot, and the transition from “the barefoot human” to “the shoe-shod human” is, in the light of the archeological information we possess is not clear.

This means there is no evolutionary development, gradualness, but rather an immediate, sudden sharp leap. Suddenly human are wearing shoes, this is called a quantum leap, when information, understanding and actions appear without any preparation. Transcending over world view, over an array of actions, habits and values to a new knowledge. And how did such an event occur, an action that is not characteristic of a proper historical evolution, something which maybe never happened = a quantum leap for humanity??

And finally he revealed to us, he exposed the secret at that same exciting, introductory evening

“Thanks to the aliens!” declared the learned lecturer vigorously (he really is well educated and well traveled).

“The aliens appeared”, he continued to explain, “arrived from another, distant planet, riding in their sophisticated spaceships, equipped with a variety of gadgets beyond the ability of humans to comprehend, understand or  imagine then and apparently also today = quantum leap have we already mentioned? = and they also wore shoes!” And humans admired them, or studied them, or imitated them or all the other things that humans do every day, a whole network of reactions and emotions. From fear to curiosity, from amazement to “I also want”.  And they performed one of the first actions in the learning process = imitation. And afterwards change, and development and enhancement, and slowly, slowly they created shoes suitable for human beings.

And so, thanks to mysterious and apparently lovable aliens, and also thanks to our collective forefathers, we can have fun going to the store to buy colourful, comfortable, fashionable shoes, according to our heart’s desire.

And sometimes I wonder if those same aliens have really left, or maybe they have assimilated among us, and within each and every one of us there is one lonely, special tiny drop; an alien!

Disclosure: I don’t believe in aliens, but I love stories, and new connections, even between a seemingly subjects which are apart from one another..

And that same evening in Holland, we didn’t believe that a guest lecturer came to lecture on shoes, and in the end gave a lecture on aliens.

But now I’m curious to remember the lecturer’s name. And maybe in the future, in some future post I’ll write more about him. After all he is a leading researcher in the field of footwear.

Meanwhile I’m attaching here two photos of astronaut’s shoes; there’s still much more to explore in this field too. Perhaps when the next space ship lands here : )

The Lunar Overshoe

Eugene Cernan 1972
The Lunar Overshoe

These Lunar Overshoe were worn by Eugene Cernan, commander of the Apollo 17 mission that landed on the moon on December 10, 1972.

The boots were part of Cernan’s extra-vehicular (EV) equipment and were worn over the boots that were integrated into the spacesuit. The boots were made with a silicone sole, woven stainless steel uppers (Chromel-R), and included additional layers of thermal protection and beta felt in the soles as protection against extreme temperatures and sharp rocks on the lunar surface. Materials: Exterior: Beta cloth, Chromel-R, Velcro, silicone rubber/compound, steel. Interior: Beta cloth, Beta felt. Read more about the Lunar Overshoe here .

Nike’s Space Exploration and All-Star Game Packs

During 2012 Nike released its Space Exploration Pack which featured sneakers with galactic images and colours. That year the NBA All-Star game took place in Orlando, not too far from NASA . Read more about this at Nike’s website

Nike foamposite Galaxy shoes

Foamposite was a material which revolutionized sneakers back in 1998. The Galaxy foamposite, released in February 2012, feature dark purple graphics and glow in the dark. Image: by Nike and from HuffingtonPost

nike-space-shoes-cosmic super nova stylking
Nike’s Foamposite Galaxy

Nike Dunk High 2012 NBA All-Star Galaxy Pack, released Feb-23, 2012. Image from Sole Collector

DUNK_GREY_HERO_7339
Nike Dunk High

 

 

May the force be with you

These shoes were designed in 2014 by Xsens for NASA, their purpose is to collect data from the astronauts while exercising during their travel in space. Astronauts exercise approximately 2.5 hours a day in order to reduce the loss of bone and skeletal muscle strength experienced by astronauts during long duration spaceflight. “Force Shoe” sandal offers comprehensive load measures. Having an accurate track of their movements and the use they make of their muscles and body during the practice will help improve their training in the future.

ForceShoes_2014
May the force be with you; Force Shoes

Personal note: one thing is clear to me; these shoes were designed by engineers, not designers, probably meant to be an advanced, but not final prototype. The Force shoe sandals lack the extra touch that integrates them into an entirety, an item which blends aesthetics with functionality and addresses practical issues as well as semantics and human perception. In other words: footwear designers required asap!

Read more about the FroceShoe at NASA’s website

 

Nike Zoom Rockie Galaxy

Last but not least; Nike Zoom rockie Galaxy, which features a red label saying “Remove before flight”. I love it. Image from Fight Club

nike-zoom-rookie-prm-galaxy-black-pod-black-black-action-red-041782_1
“Remove before flight” , Nike Zoom Rockie Galaxy
Zoom Rookie (2011)
Nike Zoom Rockie Galaxy

Image from Sole Collector

נעליים מצחיקות?

לפני מספר חודשים האזנתי לתוכנית השבועית הרדיו של הפילוסופית פרופלידיה אמיר בתחנת “קול הקמפוס”. התוכנית השבועית המשלבת דיונים פילוסופיים וקטעי מוסיקה דנה באותו שבוע בסוגיית הקומי והטרגי בחיינו. בתוכנית תיארה פרופ’ אמיר את הכתבים של גדולי הפילוסופים מתקופות שונות אשר התייחסו לנושאים אלו. ההקשבה לתוכנית יצרה אצלי שאלה: מתי נעל הופכת להיות מצחיקה? האם אנו יכולים למתוח קו ברור בין נעל ‘רגילה’ לנעל קומית?

הסתקרנתי לראיין את פרופ’ לידיה אמיר – אשר נושאת בטייטל הייחודי פילוסופית מעשית– ולשמוע עוד על שתי האיכויות והתחושות האלה

מתי? ספט’ 2015

איפה? ברלין-בוסטון

איך? שיחה בוייבר

שלי: אם היית צריכה לבחור מילה אחרת המתארת את הדינמיקה בין הקומי לטרגי, מה היא הייתה?

פרופ’ אמיר: הומור! להומור יש את היכולת לשנות את הטרגי ולהפוך אותו לקומי

Van Beers clown shoes uncodedsteps footwear design

נעלי ליצן בעיצוב ואן בירס בהולנד

שלי: האם יכולה להיות סיטואציה אשר איננה קומית או טרגית?

פרופ’ אמיר: רוב הדברים אינם קומיים או טרגיים, זה אנחנו אשר חווים אותם כאחד מהשניים. תיסכול למשל, יתואר בדר”כ על ידי רוב האנשים כטרגי

כאשר אנחנו עושים זאת אנו מתרחקים מהמהות האמיתית של החוויה או הארוע. אבל ישנה דרך לנהל, לכוונן את הרגשות החזקים האלה: לשנות את הטרגי לקומי ועל ידי כך לפתור את הקונפליקט הפנימי. כאשר אנו עושים זאת אנו יוצרים שמחה יציבה ושלווה, וזה מוביל אותנו לפעולות נכונות וטובות יותר

Sophia Webster uncodedsteps shoes
נעליים בעיצוב סופיה וובסטר, שבוע האופנה לונדון ספט’ 2013

זה מצריך עבודה, אנחנו צריכים לאפשר לנו לחיות עם קופנליקט, עם הטרגי. צריך לתרגל זאת בזמן אמת, בעת ההתרחשויות – את היכולת לראות את מה שקורה כקומי. לצחוק על זה. זה לוקח כמה שנים של תירגול – שאנחנו פשוט מגוחכים! ואז דברים נפלאים יכולים לקרות. זה ממש מתכון שעובד, פרסמתי סידרה של תרגילים לתרגל את המיומנות הזו

שלי: בתוכנית הרדיו תיארת את הפער בין הרצוי למצוי כבסיס לתחושה הטרגית בחיינו, זה הוביל אותי למחשבה לגבי נעליים – עצם הקיום שלהם הוא טרגי. הם מבטאים את הפער בין כף הרגל שלנו לאדמה. המסר הסמוי שלהם הוא “העולם סביבנו איננו מושלם, ישנם אדמה לוהטת, אבנים,  קוצים אשר יכולים להכאיב לכפות רגליים שלנו”. האם אפשר לומר שלנעליים יש משהו טרגי במהות שלהם? ושנעליים שהן גמישות ואתיות מצליחות לתת מענה ונחמה לטרגיות הזו?

פרופ’ אמיר: זה רעיון מעניין. אם אנחנו רואים את הנעליים כ’אופוזיציה’ למציאות סביבנו, אז כן – הן יכולות להיות טרגיות. אבל לפני טרגיות הנעליים מבטאות יצירה והן שואפות לפתור את אותו קונפליקט ביננו לבין העולם., הן משפיעות על מצב הרוח שלנו, וכאשר אנו נועלים נעליים גמישות ורכות אנחנו יכולים להיות עצמינו ולכן הן פחות טרגיות

Sneakers funny UncodedSteps footwear design_1
סניקרס קלאסיות. האם זו באמת עוד נעל רגילה וסטנדרטית

ונעליים קומיות – זה רעיון נפלא! יש לנו שתי רגליים אך עדיין אנשים נועלים שתי נעליים זהות, ומעולם לא הבנתי למה. הגיע הזמן ליצור נעליים אשר יכולות ליצור בינהן דיאלוג, נעליים אשר אינן זהות זו לזו. סיפור יכול להתחיל  מנעל אחת ואז, כאשר מצמידים את הרגליים, הוא ימשיך על גבי הנעל השניה וכך שתי הנעליים ישלימו תמונה. בנוסף – נעליים לא צריכות להיות באותן צבעים! נעליים יכולות להיות בעלות הדפסי צבע שונים על כל נעל, ואז כאשר יושבים בסיכול רגליים למשל – הן משלימות אחת את השניה. לצורות הא-סימטריות יהיה הגיון בסיטואציות שונות

812f2abfe1d92d95a401142653bcbd69
נעלים א-סימטריות בעיצוב קמפר
Deaniel-Cordas-Adidas-Yeeze-UncodedSteps-Sneakers-Design-6
נעליים בעיצוב דניאל קורדס עבור אדידס. התווית מאחור מגלה לנו את כל הסיפור: הנעליים הן זוג עם התאמה מושלמת 😦 אפשר לקורא עוד כאן

אנו מצפים שהבגדים שלנו להיות סימטריים. אנשים מייחסים לסימטריות המון חשיבות, ברגע שפריט אחד אינו תואם הוא נתפס כקומי. זה מזכיר לי משהו. כאשר גרתי בפריז הלכתי לביה”ס עם שתי נעליים משני זוגות שונים- מיהרתי, ועדיין היה חשוך בחוץ ובטעות נעלתי נעל אחת אדומה ונעל שניה בצבע שחור. אני חושבת שהן גם היו בעלות גובה עקב טיפה שונה. כאשר גיליתי את הטעות זה היה מאוחר מדי, כבר הייתי באוטובוס בדרך לביה”ס

Sneakers funny UncodedSteps footwear design_2
סניקרס, עם נפח??
Sneakers funny UncodedSteps footwear design_3
אז מתי נעל מתחילה להראות מצחיקה? איפה הנקודה בה היא מפסיקה להיות נעל רגילה והופכת לנעל קומית

כיצד אנשים הגיבו?

אנשים התסכלו עלי. רציתי שיבינו שאני מודעת לכך שזו טעות כדי שלא יחשבו שבחרתי להתלבש כך – אחרת הם יחשבו שאני באמת משוגעת

יכולת לדבר איתם, לומר משהו מצחיק, קצר וקולע כדי לשבור את הקרח

פרופ’ אמיר: את לא יכולה לדבר עם אנשים באוטובוס בפריז! זה היה נחשב להתנהגות מטורפת עוד יותר! אז ניסיתי להסתיר את הנעליים, לזוז בחוסר נוחות, להראות לאנשים באוטובוס שהנעליים גרמו לי להרגיש לא בנוח – להעביר את המסר שאני יודעת שאני מגוחכת

זו דוגמא לתירגול הפילוסופי שהזכרתי מקודם – ברגע שהכרתי בכך שהייתי מגוחכת –הסיטואציה הפכה לפחות טרגית. אנחנו משקיעים כ”כ הרבה מאמץ בלהיות לא-מגוחכים אבל כאשר אנחנו מקבלים זאת, זה הופך להיות או.קי, נסבל ואפילו טוב. חוסר ההכרה והקבלה של היותנו מגוחכים מעצימה את האספקט הטרגי בחיינו

Uncoded Steps Paris Shelley Lewis
פריז 2013, רדיאטור פונקציונלי, סורגים דקורטיביים, חלומות וחלונות

שלי: מה יגרום לנעל להיות קומית, אולי הפרופורציות של הנעל יכולות לגרום לה להראות מצחיקה?

פרופ’ אמיר: יוצא דופן, מחוץ לסדר, שאינו מתאים עצמו לרציונאל ברור – אלא דברים אשר נתפסים בעיננו כקומיים או טרגיים. גם נעליים שיש עליהן עומס של עיטורים נתפסות בעיננו כקומיות  – הן מגוחכות ומוגזמות. הייתי רוצה לעצב נעליים כאלה – נעליים פילוסופיות. הן צריכות לבטא תנועה, לא סימטריות. הייתי רוצה להשתמש בצבע, טקסטים אשר ממשיכים מאחת לשניה. אז בואי נעצב נעליים! נעליים קומיות וא-סימטריות

Sneakers funny UncodedSteps footwear design_4
האם זו סניקרס שיוצאת מגידרה

שלי: זה רעיון מדליק! נחשוב על איזו דרך ליצור סקיצות הומוריסטיות, אולי דיאלוג יצירתי דרך המיילים, ונפתח משהו חדש, שונה מהנעליים הא-סימטריות של קמפר. אבל בנתיים בשיחה הזו אני סקרנית לשאול אותך עוד כמה שאלות כמו מה גרם לך להיות פילוסופית?

פרופ’ אמיר: כשהייתי ילדה למדתי נגינה בפסנתר, אהבתי לכתוב מוסיקה ואהבתי מתמטיקה. בגיל 17 רציתי ללכת ללמוד באקמיה אבל הייתי צריכה לבחור בין שתי האהבות שלי – מוסיקה או מתמטיקה. זה העציב אותי. באותו זמן מצאתי בבית הורי ספרים מאת אפלטון, ויקטור פרנקל ופילוסופים נוספים. ספרים אלה עזרו לי מאוד

בחרתי מתמטיקה והוספתי לימודי פילוסופיה. אח”כ המשכתי ללמוד פילוסופיה של המתמטיקה ולבסוף פילוסופיה

המוסיקה נשארה האהבה הגדולה שלי. בחרתי להגיש תוכנית רדיו מכיוון שיכולתי לשלב מוסיקה,שהיא עוד דרך להעביר מסר. אני משקיעה המון זמן בבחירת המוסיקה שאשמי, והיא חשובה כמו המילים. בעיות הן אוניברסאליות ולכן אני משלבת מוסיקה מכל הסוגים ומכל העולם. מוסיקה יכולה לסייע בהעברת מסרים אבסטרקטיים – אני לא יודעת עד כמה זה נחקר: מוסיקה משולבת בשיחה יכולה להסיח את הדעת או לגשר בין חלקיה השונים. להיות כמו פיסקה בשיחה

Sarawti uncodedsteps music design
סארסווטי, אלת הידע, המוסיקה, האמנויות, החכמה והטבע בהינדואיזם. התמונה מעמוד הטאמבלר של ראד היקייאי

שלי: אם לא היית פילוסופית – מה היית, איזה מקצוע לדעתך היית בוחרת?

פרופ’ אמיר: מלחינה, מתמטיקאית, סקסולוגית. הייתי שמחה להיות פשוט רקדנית גו-גו, ריקוד גורם לי להיות השמחה באדם, אני רוקדת גם בבית, אני חושבת שצריך לחגוג את החיים!

בחרתי בדרך הארוכה של הפילוסופיה כדי להוכיח שדרך הטרגיות שבחיים ניתן להגיע, או ליצור דרך טובה יותר, דרך מוארת, מרפאת ומלאת הומור. יכולתי לבחור גם בשירה ובריקוד כדי להגיע לשם – אני אוהבת לשלב את האמנויות, שירה, מופעים, אבל הדרך הזו לא הייתה מספקת אותי מבחינה אינטלקטואלית, לכן זה היה אתגר כיצד לשלב את האהבות והתחומים השונים. בשבילי זו הייתה הפילוסופיה אשר יצרה את המרכז סביבו יכולתי למקם את שאלות החיים, הדילמות, הרגשות. והיא ממשיכה להיות המרכז עד היום

Gianluca-Tamburini_scilla uncodedSteps
סנדל לרקדנית גו-גו?? סנדל בעיצוב ג’יאנלוקה טמבוריני, קיץ 2012. מתוך מוזיאון הנעליים הוירטואלי

 

שלי: אם הייתה שאלה אחת שיכולת לבחור לקבל עבורה תשובה ברורה וחד משמעית, מה הייתה השאלה?

פרופ’ אמיר: האם אלוהים קיים?

הראיון הסתיים. נותרתי עם רעיונות מלאי השראה ומחשבות: כיצד אוכל ליצור נעליים קומיות, אולי אשרבט כמה ‘נעלי סירה משעשעות’ או ‘סניקרס מצחיקות’? ואם יום אחד ארצה להפוך את הסקיצות האלה לממשיות, ליצור מהן אבטיפוס למשל – מה זה ידרוש? אני מתארת לעצמי שהנעל תצריך תכנון מבנה וגזרות יוצאות דופן, ומודליסט עם ידי זהב וראש פתוח

והראיון גם עורר בי את הרצון לצייר נעליים שהופכות בהדרגה לקומיות. אני תוהה איזו נעל מתחילה להראות בעינכם קומית, איפה בתהליך מתרחש השינוי?

Sneakers funny UncodedSteps footwear design_5
אבולוציה של נעל: מרגילה לקומית

אודות פרופסור לידיה אמיר

בשיחתנו פרופסור לידיה אמיר תיארה את עצמה כפילוסופית מעשית. פרופסור לידיה אמיר הינה מרצה בכירה לפילוסופיה וראש לימודי תשתית בבית-הספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למנהל. מרצה בחוג למדעי ההתנהגות ובתואר השני של החוג למנהל עסקים במכללה למנהל. מרצה אורחת בבית-הספר לכלכלה Aalto בהלסינקי, ובאוניברסיטת טאפטס בבוסטון. בעבר לימדה פרופסור לידיה אמיר בחוג לפילוסופיה ובתואר השני של החוג למנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב.

סיפרה “הומור והחיים הטובים בפילוסופיה מודרנית” פורסם בהוצאת סאני. בנוסף פרופסור לידיה אמיר פרסמה מאמרים ופרקים בספרים בנושאי אתיקה, פילוסופיה של הפסיכולוגיה ופילוסופיה בחיי היום-יום, ומוזמנת תדיר להרצות בכנסים ובאוניברסיטאות שונות בעולם

Funny or fancy shoes?

Introduction

A few months ago I heard Lydia Amir’s radio program about the tragic and comic. It was a quick, but deep, look into these two feelings. The show discussed the writings of the great philosophers on these subjects, and as all of Lydia’s radio programs it was accompanied by music relating to these sensitive and vast issues.

Listening to the radio show inspired me; when does a shoe become comic? Can we draw a clear line where a shoe stops being a ‘regular’ shoe, and becomes something funny?

I was curious to interview Prof. Lydia Amir – who is a practical philosopher – and hear more about these two qualities and feelings, (that make the world go round).

 

When: Sep 2015

Where: Berlin-Boston, via Viber.

 

If you were to choose one word to describe the dynamics between tragedy and comedy, what would it be?

HUMOR! Humor has the capacity to change tragic into the comic.

clownschoen_geblokt_nr_13
Clown’s shoes by Van Beers, The Netherlands

 

 

Could there be a situation which is neither tragic nor comic? If so, what is it called?

Most things are neither tragic nor comic, it is we who experience them as one of the two. Frustration, for example, will usually be described as tragic by most people.

By doing this we move away from the clear essence of the experience and the event. But there is way to manage, adjust or tune these strong emotions; to metamorphose the tragic into comic and thereby resolving inner conflicts. It creates a stable joy, peace, and leads to better action.

 

Would you describe the transformation from tragic to comic as a sharp instant change, or a more gradual, evolving change?

It is not sharp, it involves work.

Part of the process is to acknowledge the world and realize how many times human needs or desires are not met. Being aware of this, instead of trying to avoid this honest look into and at the world, enlightens us, connects us to the presence of the cosmos.

 

Sophia Webster 600
Sophia Webster, LFW Sep 2013

 

There is work to do, you have to allow yourself to live with conflict, with the tragic contradiction, and then while things are happening practice in ‘real time’ to see them as comic.

It takes a few years of repeating this – that you are fundamentally ridiculous! Then wonderful things can happen.

It is really a remedy that works, I published a set of exercises to practice this skill and method.

 

A thought has occurred to me, shoes – their existence is tragic. They express the gap between the foot and the ground. Their subtext is ‘the world around us is not perfect; there are stones, spikes and hot sand that could hurt our feet’. Could we say that a shoe has a tragic essence in it, (-or: Could we say that the exi
stence of a shoe is tragic) but shoes that are flexible and ethical are able to address this tragedy and suggest consolation?

It is an interesting idea.

sneakers-2-Funny_3-for-p2_cr
Classic skate shoe; just a regular shoe??

 

 

If we conceive shoes as an ‘opposition’ to the reality around us then yes, they could be tragic. But before tragic, the shoes represent creation, aiming to resolve the conflict between us and the environment. Shoes come as a mediator; they intervene between us and the world. Shoes influence our mood and wearing flexible and comfortable shoes allows us to be ourselves, therefore they are less tragic and more comic.

 

What would make a comic shoe, what attributes, or design?

Comic shoes; that is a great idea! We have two feet but still people wear two identical shoes and I never really realized why. I think it is about time to create shoes that talk to each other, that are related to one another. Shoes that are not a replica or a mirror of the other half pair; a story could start on one shoe and then continue to the other and when you position the two together they complete a picture. Also there is no need for the two shoes to have the same colors!

The same goes for earrings; I think they should be of different length, different designs. There should be movement between the two earrings, not repetition.

812f2abfe1d92d95a401142653bcbd69
A-symmetric shoes by Camper

 

It’s more common to see someone wear earrings in an asymmetrical way.

Still not common enough.

A pair of shoes could consist of different colour patterns on each shoe. When, for example, you sit crossed legged – they complete one another. The asymmetrical shapes should make sense in many situations.

 

This is quite a complicated task, creating shoes that in many situations have some logic.

Maybe. But still the main point is that we expect our clothing and items to be symmetrical. Asymmetrical challenges us.

sneakers-2-Funny_3-for-ip3_cr
A slightly chubby sneaker skate shoe?

This reminds me of an experience I once had:

When I was living in Paris I went to school wearing two shoes from different pairs; I was in a hurry, and it was still dark outside, so by mistake I put on one shoe in red, the other in black. I think they also had a slight difference in heel height. By the time I discovered the mistake it was too late, I was on the bus, heading to school.

 

How did people react to it?

People were looking at me. I wanted to let them know that I know this is wrong, so they would not think I chose to dress this way – this would mean I am “really crazy”.

 

You could talk to them, say something short, simple and funny ‘break the ice’ of this comic situation.

You can’t talk to people on a bus in Paris. That would have been even crazier!

Uncoded Steps Paris Shelley Lewis
A view from a window; Paris 2013

So I tried to hide my shoes, to move, to show people on the bus that it made me feel awkward – to “pass on” the message that I knew this was ridiculous.

This is an example of the philosophy practice I mentioned; by acknowledging that I was ridiculous – it made the situation less tragic. We are fighting so profoundly against being ridiculous but when we accept it, it becomes ok. When we do not acknowledge it, do not accept it, we increase its tragic aspect. People assign much importance to symmetry; as soon as one item is not coherent we call it comic.

Sneakers_3_cr
Is this funny enough?

 

I thought proportions are the key for defining comic or tragic.

Out of order, something not cognitive.

I would like to design shoes like that, philosophical shoes. They should express movement, not symmetry. I would like to use color, writing that flows from one shoe to the other. Shoes should emphasize the movement.

So let’s design shoes, I do not know about comfort, but I do know women need to come to work on high heels. They commute to work wearing sneakers and then change to high heeled shoes. I would love to see a shoe transform from a really flat heel to a high heel. Design portable heel. And comic, asymmetric shoes.

Also shoes with too much adornment, are considered ridiculous.

Sneakers_4_cr

Sneakers_5_cr
Evolution of a sneaker; from regular to comic

What made you become a philosopher, is this a decision you made at a young age, or was it a personal development which evolved out of other events and disciplines in your life?

Growing up, I was trained as a classical pianist, I loved composing music and also loved mathematics. When I became 17 I wanted to study in the academy but had to choose between my two loves – music or mathematics. I felt sad, I had a tragic feeling because of this.  At the age of 17 I found at our home books written by Plato, Victor Frankl, those books helped me at the time.

I chose mathematics and added philosophy.

Then I continued to study Philosophy of Mathematics.

And then philosophy.

Music has stayed my great love as a hobby, so it has been taken outside of the stress of career.

I chose the radio program because I could incorporate music, experiment with music to see how it helps to digest philosophy. I try to add music that not only relates to what I am talking about, but really helps transcend the conversation to the listener; it is a form of messaging. I put a lot of thought into choosing the music I will play in my radio program, it has the same scope as the words said. Problems are universal, that is why I incorporate music from all parts of the world, of all kind.

Music can help convey abstract ideas – I do not know how much this has been studied.

Music – between two segments of the talk, can distract or it could link to the following segment of a conversation, illustrate what has been said. Music could be like a chapter in the conversation.

Sarawti pinterest_
Sarawati, goddess of music and art, wisdom and learning. Picture from here: Miniture painting of 1880s Indian banknote

Something, or someone, who influenced your work, your cogitation?

When I was a child my best friends were comic books. I think humor accompanied me since then and influenced the way I wanted to bring philosophy to the public.

Another influence on my way was Prof. Josef Agaai. I studied with him from my first year in Tel-Aviv university and through to my Ph.D. which he mentored.

Agasi encouraged me to do what had started to evolve in my work; a practical point of view on philosophy, linking philosophy to our day-to-day lives.

These two powers, two qualities – humor and practicality – were my best guidance and influences.

 

Did you get the sense of humor from your surroundings, or was it something more innate?

There was a lot of humor in our home

We traveled all over the world, my father was an ambassador and being the only child made me develop a deep inner world, it encouraged me to use my imagination.

 

If you were not a philosopher, what would you be, which profession would you have chosen along the way?

Composer, mathematician, sexologist. I would be happy dancing in a club as a go-go girl. Dance makes me the happiest in the world, I dance at home.

I think life should be celebrated!

Gianluca-Tamburini_scilla
Sandals for a go-go dancer?! “Schilla” by Gianluca Tamburini, summer 2012

I took the long way via philosophy to prove that through the tragic sense of life, a better, revealing, healing, humorous way can arise; the short way for me was dancing and singing. I love to evolve arts, poetry, FERFORMING but it would not have satisfied me because my intellectual side would have been neglected. So it was a challenge, how to combine different loves and interests. A good example of how to arrange your life and existence is shwarma, yes, the food – how by putting everything around one center, we create life, clarity, harmony. For me it was philosophy that created this center around which I could arrange the questions of life, dilemmas, emotions. It still is.

 

If there was one question for which you could choose to receive a clear definite answer, what would it be?

Does God exist?

 

The interview ended. I was left with many inspiring thoughts and ideas; how could I create comic shoes? Perhaps I should scribble a few “amusing pump shoes” or “funny sneakers”? and what if one day I would want to turn these sketches into a real shoe, to create a sample = what will it take?? I guess the shoe would consist of some very unusual patterns and would require the loving work of an open minded pattern maker with hands of gold.

I also had the urge to sketch shoes that gradually become comic. I wonder where along the line the shoes start looking comic to you, where does this magic begin?

 

 

About Prof. Lydia Amir;

Lydia Amir is Associate Professor of Philosophy at the College of Management Academic Studies, Rishon LeZion, Israel, Visiting Professor at Tufts University, Boston, USA, and Researcher at the Institute of Advanced Humanistic Studies, Hubei University, Wuhan, Hubei, China. Apart from many articles and essays on the history of philosophy, ethics, practical philosophy and the philosophy of humor, she is finalizing her sequel to her 2014 monograph, Humor and the Good Life in Modern Philosophy: Shaftesbury, Hamann, Kierkegaard (Albany, NY: SUNY Press), calledLaughter and the Good Life: Montaigne, Nietzsche, Santayana. She co-edited an anthology on Practicing Philosophyfor Cambridge Scholars Press. She is the Founding-President of the International Association for the Philosophy of Humor, the President of Joyology, and the editor of The Israeli Journal of Humor Research: An International Journal. She is a certified philosophical practitioner and airs a weekly radio program, “Diotima” on philosophy in everyday life www.106fm.co.il