Up Next Shoes?

When: first morning of 2017

Where: a bus in Tel-Aviv, heading north.

What do I spot: a pair of shoes that have this majestic burgundy colour and a matching ornament too. Not the kind of shoes I see around me every morning…. I had  to check this out! Wondering if they are fancy ‘leftovers’ from last night New Year’s partying 🙂

Who’s wearing them: Emma Raz, senior manager at AppNext – a mobile discovery platform. This pair was bought in China last April (“wow, before Brexit and Trump” I think to myself….).

“I travel quite often” Emma tells me, “mainly for work, so each item I’m wearing is from a different place in the world”

I also like: the semi-obscured tattoo behind the transparent sock, and the hint, or glimpse of an ankle bracelet.


Looking back at these pictures this evening

I wish I had snapped more pictures to capture Emma’s style; all items and their blend seemed really stylish and interesting.

It’s the blend, or mix which makes up a good story, or great style. A thought about a global world changing so rapidly.

And for 2017 which started today I wish myself to continue meeting interesting people during 2017, around the corner and also while travelling to many places in the world 🙂

Wishing you all a happy and fabulous 2017! May a wish or two come true.

Happy you are here, you are welcome to follow my steps. Sometimes I even take the bus 😉

Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.




בנעלי הפאשניסטה. לשעבר

מה מתי ולמה: ערב בנושא קיימות ואופנה של העיתונאית לשעבר מיכל לוי ארבלי

איפה: במזא”ה 9, תל אביב

אז למה מיכל עשתה שינוי והפסיקה להיות עיתונאית? מיכל הייתה כתבת האופנה של ידיעות אחרונות, ולאחר שסקרה, ראתה וכתבה על כל המי ומי ועל עולם האופנה מכל זווית אפשרית כמעט, קצה נפשה במהירות החיפצון של פריטי לבוש והיא עברה לקצה השני – לימודי קיימות באוניברסיטת תל אביב. מעניין

הערב כלל מצגת מרתקת עמוסה בנתונים מעוררי אימה על כמויות הבגדים הנקנים ונזרקים, הפתרונות הצולעים עדיין שיש ועל כמה כיוונים חדשים ומועילים יותר. אולי האור בקצה המנהרה של חברה מוכת ייצור וצריכה

מה אהבתי: כאמור הסיפור של מיכל מעניין וזו נקודת פתיחה טובה להרצאה, ניכר שהיא חיה את הנושא ושוחה היטב בים הנתונים האין סופי, אני משערת שבהרצאה היא מצליחה להציג רק חלק קטן מהמידע והידע שברשותה. גם המצגת אסתטית, וזה כיף

ההרצאה הסתיימה בטיפים מעוררי מחשבה על שינויים בהרגלים שלנו אשר יכולים להשפיע על התמונה הגדולה

מה עוד רציתי: לשמוע יותר על חקיקה ושיתופי פעולה בין מדינות וגופים מרכזיים כדי לייצר שינוי בשטח מלמעלה, רגולציה המאגדת מדינות שונות אשר יחד יצליחו לפקח על כל תהליך הייצור. כיום כל מדינה אחראית לנעשה בתחומה, ולכן קשה לפקח על מפעל במזרח הרחוק למשל. ישנן חברות שכן מקפידות על תנאי ייצור נאותים אבל בדרך כלל זה נובע מדרישת הצרכנים, ולא מגוף שלוקח אחריות. נשמע חלומי ובדיוני? לא יודעת, אבל הנושא עלה במהלך הערב ובעיני הוא מרתק ומהותי

אז מה אנשים נעלו? (חיכיתי שתשאלו:) אילנה לייזין נעלה נעליים שקנתה ביד שניה. אילנה היא סביבתנית, ובעלת סטודיו אילנה – בנושא קיימות, אופנה וצרכנות



ועוד אורחת, אנונימית כנראה, שילבה ג’ו’גינג עם ההרצאה ורצה את כל הדרך מהבית. שניה לפני שהיא יצאה היא גילתה שהסוליה קצת התפרקה ואילתרה גומיה. את זה ממש אהבתי 🙂 מלא חן וזורק למלא רעיונות


שמחה שאתםן פה איתי, מוזמניםות לעקוב אחרי צעדי הריצה או ההליכה שלי

Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.

Christmas in Nazareth and some shoes

Where: Nazareth, Galilee, Israel

When: Christmas eve

The route we took: Paulos st. ,  Church of St. Gabriel , Mary’s well square.

Attractions: The largest Christmas tree in the Middle East. Yep, a phallic symbol in the name of God 🙂

Nazareth was decorated, festive and crowded:)

We succeeded in missing the parade that took place earlier that afternoon, and we blended in the crowd strolling along the city center, visiting Gabriel’s church and stopping by a few of the many eateries in Nazareth.

Our tip: one thing we did well for sure – we parked about 2 km from the center. We avoided horrendous traffic jams and enjoyed the walk.

Tip no. 2: wear comfortable shoes 🙂

What did we wear?

He: shoes by Reply.

And I: shoes by Pons Quintana. I’ve had them now for I guess about 10 years and they are still rocking.



Above: boots by Pons Quintana with an elongated last/toe cup


Above: shoes by Reply, I think they’ve traveled the world.


The visit to Nazareth

Reminded me of my neighbour, a 5 year old refugee from Africa, who he and his family were lucky enough to leave and arrive in Israel when it was still easier (but not easy) to cross the borders and arrive in a safer place than the country they left.

A few weeks ago I saw him and his sister outside their house, dressed up and looking happy and excited. He ran up to me to tell me that “our God has a celebration today!”.

The young kid had the right intuition many grown ups lack: God is personal and if you choose to seek his presence he (or she?!:) probably will be found in your heart, or your thoughts.

Because while God might be divine,

Religion seems to suffer from many earthly flaws….

So I think tip no. 3 would be: follow your personal Jesus 🙂






Above: patterns are everywhere


Above: an ancient church in 2016 – the cross is hidden within a screw 😉


Above: an upside down JBL included, the divine and earthly intermix


Above: Santa Claus is heading to Heaven?:) Helium balloons can be great fun


Above: ancient art in today’s life, air-co and a clock are included


Above: this reminded me of ‘The Creating of Adam’ by Michelangleo in the Sistine Chapel  


Above: painting located above the water and well. Picture by Deva Melman


Above: God’s pocket money?:)



Above: detail of a painting, sandals.


Above: Moses removing his sandals at the burning bush.

In Jewish religion shoes are considered to be a barrier, a divider between man and God.


Above: Adam and Eve, and the divine light with some bars….?:) Picture by Deva Melman









Walking along the side streets

We could experience more angles to the city


Above: painted on the wall surrounding the Baptist church in Nazareth


Above: a jewelry window tells a story. Mixed symbols. ‘Noyser Jewlry’ at Ha’Galil st. no 22 in Nazareth


Above: a must visit bakery in Nazareth – ‘Mahroum’ sweets. I loved the yellowish Kanafeh with pistachio mix, and I personally prefer it without the sweet sauce usually poured on top. This way the sweetness is inviting and soft. The halva too was excellent.



Above: we didn’t check this place out but it seemed inviting. Right by the square and the church.


Above: Picture by Deva Melman

This post was written yesterday, by the time I finished it George Michael passed away. Another great artist who left this world during 2016. I loved the music he made, as a solo artist or together with Andrew Ridgeley. I wish you to rest in peace, feeling and being closer to your personal Jesus.


Happy you stopped by to visit Uncoded Steps. You are welcome to follow more of my steps

Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.


Post Authentic

הפלאייר שנשלח אלי מאלכס פרידמן מאיגוד הטקסטיל הצהיר “אמנות אופנה” – פאנל בהשתתפות 5 אנשי אופנה ואמנות. ברקע רוחות ודרמה חורפית והדילמה האם לצאת מהבית הייתה רלוונטית מתמיד

הלכתי. הגעתי. התיישבתי


באולם הסמוך מוצגת תערוכה של גיל שרמלין ‘תנודה’. ניאונים צבעוניים מזכירים לי מלון בו התארחתי בברלין לפני 10 שנים ועושים לי נעים. הפאנל נפתח בשאלה האם התערוכה של שמרלין היא ישראלית מקומית או גלובלית

והדיון גלש כמעט מבלי משים למילה אותנטי

אותנטי. כזה בדיוק

הרבה דברים ודעות נאמרו במהלך הערב, ואני חשבתי והרגשתי שאותנטי זה משהו שממציא את עצמו כל פעם מחדש, מגדיר את עצמו שוב ושוב, אולי הוא אפילו איזו אידאה שלעולם לא תמומש מכיוון שגם המקורי מבוסס על ציטוטים והשפעות והשראות, תרבות ילידית שנראית בעיננו אותנטית וברורה ומגודרת למעשה עוצבה במהלך מאות שנים. וכאשר אנו מתבוננים על העבר, על תרבות עתיקה, גם היא עברה שינויים ועיבודים והתפתחות

וגם משכית, אשר ניסתה ליצור זהות מקומית וישראלית התבססה על רקמות פלסטיניות ותימניות, התחברה למקומי באמצעות האמנויות שסביבה

ובעולם גלובאלי – איך מזהים אותנטיות? כי הרי כל כך הרבה בתים ורחובות בעולם נראים דומים זה לזה, דירות מלאות בפריטים מאיקאה, וחלונות רחוב עם מותגים בין לאומיים אשר מקפידים על מיצוב וסגנון דומה בכל אחת מחנויותיהן בעולם

וחשבתי לעצמי שמה שמבדיל עיר אחת מהשניה, ובית אחד ממישנהו זה לא פריט מסוים אלא התמהיל, שהוא הוא ייחודי ולא יחזור או יישנה או יצוטט באופן מלא באף מקום ואולי באף זמן בעולם

חמקמק הוא, האותנטי הזה. הוא בעצמו מנסה להיות אותנטי לעצמו, וכנראה להיות אותנטי זה בעיקר להיות בתנועה. כאשר החשיבה המושכלת האומרת “אני רוצה להיות אותנטית” היא אולי הכי פחות כזו

התנ”ך של הסנדלים

ואיך לא, הדוגמא של סנדלים תנ”כיים עלתה – האם הם אותנטיים לתרבות שלנו או לא? הסנדלים התנ”כיים נקראו בעבר נעלי ישו, והן ננעלו על ידי נזירים. דגמים דומים ננעלו על ידי הרומאים בעת העתיקה

סנדלים פתוחים ופשוטים התאימו לאידאולוגיה של התנועה הציונית אשר הפנתה עורף ליהודי הגלותי ורצתה ליצור יהודי חדש, שורשי, וכדרכה של תנועה, או אדם, התנועה הציונית בעת חיפושה אחרי זהות נעזרה בסממנים שונים על מנת לאפיין אותה, כמעט אפשר לומר למתג את עצמה. בחפירות ארכיאולוגיות בשנות ה 30 של המאה הקודמת, בבית כנסת בדורה אירופאוס, סוריה, נתגלו ציורי קיר המתארים יהודים מהמאה השלישית נועלים סנדלים. הגילוי הצית וחיזק את האתוס הציוני סביב הסנדלים

(“Jews and Shoes” by Edna Nahshon, p. 79)

והנושא – הסנדל התנ”כי –  עלה בעת המפגשים של קבוצת התאטרון אשר יצרה את ההצגה “נעליים” בבימוי נועה לב, ובעיקר ברפרט שהעבירו השחקנים מעיין רחמים ובן לב. החלוצים בחרו להתרחק מנעליים אירופאיות דוגמת נעלי אוקספורד ובחרו בסנדלים התנ”כיים אשר נתפסו בעינהם כנעליים של העבריים הקדמונים

ובזמן שהאזנתי לרפרט של מעיין ובן וראיתי את השקופיות והתמונות, עלתה מולי תמונה ברורה של נעל אוקספורד בתוך סנדל תנ”כי, ייצור כילאיים

הסנדל-נעל הוצג בתצוגת האופנה של ההצגה ‘נעליים’, והן משלבות סנדל עור של ‘נעלי נמרוד’ יחד עם נעל דמויית דגם דרבי מחומרים סינתטיים של נעלי טו-גו. את הסנדלים התנ”כיים של נמרוד ניתן למצוא בחנויות הרשת, אבל הכי כיף לגשת לחנות המקורית ברח’ דיזנגוף 185 בתל-אביב



למעלה: מתוך ההצגה “נעליים”.  צילום תום ווליניץ

לפני כן עשיתי ניסיונות לשלב נעליים אחרות בתוך הסנדלים

יש פה כמה דוגמאות לתהליך ולנסיונות



למעלה: בשוק הפשפשים, סנדלי נמרוד פוגשים נעלי דרבי בשלל גוונים של חום ושחור


הנעליים שבתמונות למעלה נקנו בשוק הפשפשים, הן מעור וישנות יותר

האם זה הופך אותן לאותנטיות יותר? או פשוט לנעליים שנושאות בתוכן יותר זכרונות

נעל סינתטית וזולה לא נתפסת בעיננו כאותנטית, אך מצד שני היא מאפיינת יותר את הייצור כיום, לטוב ולרע

ולמה לבסוף בחרנו בנעליים של טו-גו? בין השאר בגלל הצבע הבהיר שלהן שיצר ניגודיות גבוהה, קונטרסט, עם הסנדל, מה שחיזק את הניראות שלהן על הבמה

אני ‘מודה’ שבהתחלה פחות התחברתי לנעליים של טו-גו, העדפתי נעליים מחומרים טבעיים, עם סיפור מאחוריהן. ואז קלטתי שגם פה יש סיפור, לתוך הסנדל התנ”כי, שהוא בכלל סנדל רומאי-נוצרי, הכנסתי נעל בעלת מראה אירופאי “קלאסי” כביכול, אשר למעשה מיוצרת בייצור המוני במזרח הרחוק

וזה בלט במיוחד כאשר הדבקתי את הנעל בתוך הסוליה. כדי שההדבקה תהיה חזקה אודי שפיגל, יצרן הנעליים אשר סייע לי רבות בהדבקות ובייצור חלק מהדגמים, ביקש שאשייף את פני השטח של הספידה. וכך שייפתי והעלמתי כמעט לגמרי את הלוגו שהוטבע בפנים הסנדל. הנעל הסינית דמויית הנעל האירופאית “מחצה” או הסתירה את הלוגו, הזהות של הסנדל

ואני אחזור על כמה מדבריו של פרופ’ זלי גורביץ’ בפאנל של איגוד הטקסטיל, שאמר שהאותנטיות היא אין סופית, כל הזמן מגדירים אותה מחדש ומעולם לא מגיעים אליה באמת. זוהי שאלה נצחית אשר מתהווה כל הזמן

ודוגמא מצויינת לכך היא שפה, אשר מייחדת מקום, קהילה, תרבות – זהות. אך גם שפות הינן מבוססות ועשירות במילים ממגוון מקומות, כולל העברית כמובן

וזה מזכיר לי את אביבית ישראלוף ששם ההרכב שלה הוא אַנַא תִיאַמַת ולפני כמה ימים סיפרה לי את מקור השם: המילה


או תהם בארמית. ושמה של אלת הים במיתולגיה הבבלית היא תִיאַמַת

אביבית ישראלוף בהופעה. ומסכה – זה אותנטי או לא? ועוד על מסכות בפוסט על אלינה ינובר, אמנית המסכות ומעצבת אופנה

ואסוציאציה אחרונה להיום (בנתיים) להקת ‘עז‘ השבדית אשר חבריה מופיעים עטויים במסכות ולא חושפים את זהותם, כותבים את שם הכפר ממנו הם מגיעים בשגיאות כתיב ומספרים שבכפר שלהם יש מסורת של וודו. אין אפשרות לדעת האם הסיפור אמיתי או לא. הם יוצרים מעין מיתולגיה סביב הלהקה ומצטטים אין ספור תרבויות בלבוש, במסכות ובמוסיקה שהם יוצרים

כי העובדות (אולי?) חשובות, אך מה שכנראה משפיע יותר זה איך אנחנו מחברים אותן ואיזה סיפור אנחנו שומעים או מספרים

וכנראה שהקול האותנטי שלי הוא פוסט מודרני ואקלקטי. נשמע אמיתי, לא?!:) אותנטי-מיקס

ההצגה “נעליים” תעלה בתאטרון “כלים” בבת ים ב 27 ו 28 לינואר

ואם מצאתםן את הקול האותנטי שלי מעניין ורלוונטי, מוזמניםות להמשיך לעקוב אחרי

Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.

Human chain for Syrian refugees; Tel-Aviv

When: this evening

Where: between the American embassy and the Russian embassy. They are located a few hundred meters from one another in Ha’Yarkon st., Tel-Aviv, close to the sea.

Approximately a few hundred people held hands and raised signs requesting, demanding help for Syrian citizens.

My low angle of the demonstration, perhaps identifying with the low and harsh conditions the people of Aleppo and Syria have been suffering for too long.



Above: one of the organizers of the demonstration, who walked up and down along the chain of people holding hands, was wearing stilettos.


Trippen, mitten like socks and a dog included.




Politics seem so cynical. The information we have is so many times based on other people ‘playing’ with the facts. Yet I hope the demonstrations around the world could make a change.



Thank you for following my steps. You are welcome to follow my future steps too.

Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.

Army-like boots in the rain

Where: Salame st., south Tel-Aviv

Who: Anonymous. We enjoyed a short chat but she preferred not to identify.

Me: who’s the brand behind the shoes you are wearing?

She: oh, I don’t know… I bought them about 10 years ago in Basel st. in Tel-Aviv.

The rain continued. Sometimes metal studs still carry their statement among its drops.

I wish the rain could wash away violence.



The shoes choose me

Tips and recommendation for buying small shoes from a well traveled design consultant


Its’ not that I chose them – says Gillian who wears shoes size 35, and constantly finds creative solutions to find shoes that fit.

Who: Gillian Golan – or Gilli as most people call her – a close friend, business consultant for design focused businesses, senior lecturer in Shenkar college, lecturer and teacher of “From creating to selling – from designing to marketing” courses. The course provides tools (=knowledge) for marketing and selling in the commercial market for designers and creative people.

Me: so what is a shoe for you?

Gillian: where will I find it, where are there shoes that fit me?? In one word – a mission!


Above: Gillian’s dream shoes. Why?? Read on to hear the story 🙂 were bought in Triest, Italy, summer 2016

Me: a favorite shoe, you really love

Gillian: it changes. Every time I have a shoe I’m crazy about for a while. I fall in love with shoes that fit me perfectly, and also look good on me.

The perfect fit is really important because it is so hard for me to find shoes that suit me.

It’s not only about the size  – from the start so few shoes are made in size 35 – in addition there are whole categories that I know in advance will not fit me; the sandals and shoes that wrap around the shin are almost always too wide for me. all the gladiator sandals for example that were so fashionable this summer – I couldn’t buy even one of them.

So the challenge is double – first to find a shoe size 35. And then also find a shoe that fits in width and proportions.

Another thing I realized throughout the years is that many times when I do find size 35 shoes, they are more a mature style, addressing older women. Many times they are fancy evening shoes, and this is not my personal style.


Me: and what about custom-made shoes
Gilli: I tried but it wasn’t a successful experience. The result wasn’t comfortable. We changed, fixed them but it didn’t work. Since then I travel the world in the search of the perfect shoe, hoping to find my dream shop – full of size 35 shoes.


Me: describe the process of buying shoes

Gilli: I stroll down a street, suddenly my eye catches a shoe shop with all its glory. The shoes are alluring, I want to reach out to them but I am reserved; I first check to see if they have them in size 35. Usually I don’t even have to ask the staff because the shops exhibit the smallest size they have available – if size 35 isn’t presented in the story, they probably will not have it in stock.

So I mapped shops that sell size 35 shoes. There was an excellent shop in Amsterdam called Cinderella but it seems it closed. Another excellent shop is Giordano’s in New York (details below). In this shop size 35 is even considered to be a big size. The shoes are not that cheap, their price is about 200-300$, but worth the cost. they hold designer’s samples, samples which are made in small sizes to look attractive to buyers.


Me, thinking to mysesf: this touches a sensitive issue; the masculine fantasy for “small women”, something we’ve been moving away from during the past decades.

But let’s leave this for now because people should feel comfortable with fashion and the designed items that surround us, no matter what your size is.


Above: shoes designed by Liz Claiborne. Materials: leather and microfiber. I especially loved the upper’s shape and cut of shapes.


Above: shoes by Noya. Materials: leather, textile

Gilli continues: (she has a lot to say about size 35!:) because it’s so hard for me to find shoes, it turns out I have a lot of shoes; when I find shoes that fit me I buy them right away! And there’s a big contrast; I either have expensive shoes that cost 200$ or more, or cheap shoes bought for 10$. All the mid range, the “regular” shoes most women buy – are out of range for me. it’s as if I am transparent for the designers and planners of the commercial production lines.


Above: shoes by American Eagle. Materials: synthetic. Maybe: the lining is leather, couldn’t identify it for sure.


Above: shoes by Fione. Gilli loves them so much she even had the back strap repaired by a cobbler.

More places Gilli buys shoes:

Lord and Taylors, a stylish chain of shops, I try to buy there during sales.

Another tip, relevant for the USA but not only: when I buy a few pairs at a time I receive a big discount at the counter, 30%-40%. They have enormous shoe shops, DSW for example. The shoe boxes of each style are stacked one on top of the other and at the top of each pile the shoe is exhibited, as if saying “look at me” and telling which style is in the boxes below. The shoe boxes with very small or large sizes are marked with a circle, this way I can easly identify a shoe box with size 35. When I enter the shop I don’t even look at the shoes, I look only at the boxes and when I find a shoe box size 35 I look up to see at the shoe. This way I bought the red sandal, I looked up and said “wow, a red sandal, ok, that’s cool”, I wasn’t even looking for such a sandal. This way I’m constantly surprised by the shoes I buy.


Above: followed the magic dots; a red sandal size 35. Materials: leather upper, synthetic insock, wedge coated by cord.

Another brand that has women’s shoes size 35 is Clarks, but I can find this size only when travelling abroad

In Israel I usually buy in Aldo, Zara kids and the local brand Twenty Four Seven.

Aldo – my personal style is slightly different than theirs, but I can still find in Aldo shoes I like, I try to wait to the sales season.

In Zara kids I usually buy their flat pump shoes, their sizes are a little large, so sometimes I find myself buying size 34.


Above: sandals by Twenty Four Seven. Materials: leather, studs, injected polyurethane outsole.

A thought: the sandal is made with hardly any stitching, other than one exception – a stitch at the back strap. This reduces the cost of production – the labor work is expensive – and this makes me wonder why they didn’t find another solution besides stitching.


Above: one single stitch; it’s not clear to me why they didn’t use a stud for connecting.

More shops worldwide: in south east Asia it is easy for me to buy. In Macy’s I usually buy more than one pair at a time. I can spend 3-4 hours searching but know that as far as shoes are concerned I can enjoy some peace and quiet for a year or so.

Me: A shoe you dream about, long for

Gilli: at the end of the day I fantasize about something simple – a classic knee-high boot that will fit perfectly, have a low heel about 4 cm high, a boot made of high quality materials that I could enjoy wearing for a few seasons.

Me: a story about a shoe which is special to you

Gilli: a few months ago I was a guest at the ITS competition which takes place once a year in Trieste, Italy. I accompanied one of the participants in the competition (name of —-) , who also won first prize.

We arrived in Trieste and I felt like I want to find the perfect shoe that would match the skirt and shirt I bought the day before – finding clothes that fit me is also not easy! I knew the chances were not high; to find shoes that match the clothes and match me too in a short time. And then, against all odds it happened! I found pump shoes in a colour matching the shirt. At the end of the day I found 4 items in 4 different shops, all matching one another and matching me too!

Gilli: and this is the time for another tip: it’s easier to find shoes size 35 in south of Italy than in the north, where people are taller.


Above: Shoes by La Nouvelle, jacket by Pimkie, Skirt by Motivi


Above: Gilli’s lucky shoes, bought in Trieste, Italy


Above: Gilli and Tatiana Lobanova at the ITS competition Trieste, Italy

We continue our travel in time.

Me: a memory linked to shoes?

Gilli: I remember there was a fashion for sneakers with colour outsole, these were shoes by Gali, and mygrandfather who had a factory for rubber produced the outsoles for them.

Me: your grandfather had a rubber factory?? Where, when, what was its name?

Gilli: Tagel factory, in Akko

Me: you are truly a family of producers,

Gilli: yes… eventually my grandfather sold the factory to one of the large companies in Israel. I have another memory: sandals with a rubber outsole through which you could thread laces that tied around the foot and leg, you could switch between the laces and choose your favorite colour.

Me, thinking to myself: it is like the freedom Gilli would like to have today choosing shoes…


Above: red shoes bought in Payless – follow the dots on the boxes 🙂


Above: girl’s sandal we designed in Nimrod shoes in 2012, with a changeable lace

Me: and childhood reminds me of your daughters…

Gilli: right now they are both size 35, and I hope their shoe size will grow, and they don’t stay at size 35 for two reasons

Me: I can guess why..

Gilli: first, so they will not need to cope with this “nightmare” of size 35 in a world which produces most of its shoes from size 36 upwards and…

Me: so they will not wear your shoes!

Gilli: exactly 🙂


Above: a photo I shot of Gilli during her fist pregnancy, at the beginning of our friendship – today her daughter is 15 and wears shoes size 35 🙂 This photo was our first photo collaboration, many more to follow

So after my visit to the “house of 35” with three beautiful and creative women I was left with thoughts about small women who are actually big and meaningful in so many aspects

Print and keep:



Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.



הנעליים בוחרות אותי

טיפים, חוויות והמלצות לנשים הנועלות מידה 35


זו לא אני שבוחרת אותן – אומרת גיליאן הנועלת נעליים מידה 35, ומוצאת פתרונות יצירתיים כדי לרכוש עבורה נעליים חלומיות ונוחות

מי: גיליאן גולן, חברה טובה, יועצת עיסקית לעסקים שעוסקים בעיצוב, מרצה בכירה בשנקר, ומעבירה קורסים והרצאות בנושא  מיצירה למכירה – מעיצוב לשיווק

על הפרק: גיליאן נועלת מידה 35. צללנו לרזי המידות הקטנות כדאי להבין את גודל הבעיה

בסוף הפוסט: רשימת חנויות מומלצות וטיפים לרכישת נעליים מידה 35

אני: מה זו נעל בשבילך

גיליאן: איפה אני אמצא אותה, איפה יש נעליים שמתאימות לי?? בקיצור- משימה!


למעלה: נעליים מהחלומות. למה? תקראו עוד בהמשך 🙂 נקנו בטריאסט, איטליה, קיץ 2016

אני: נעל אהובה עלייך במיוחד

גיליאן: זה משתנה. אני כל פעם מתאהבת בנעליים שממש מתאימות ומחמיאות לי. זה לא רק העניין של המידה – הרי כל כך מעט נעליים מיוצרות במידה 35 – בנוסף יש קטגוריות שלמות של נעליים שכמעט, אם בכלל, מתאימות לי. סנדלים ומגפיים שעוטפים את השוק – כמו סנדלי גלדיאטור למשל – בדרך כלל לא מתאימים לי כי הן רחבים מדי סביב השוק. בנוסף הרבה פעמים כשיש מידה 35 אלה דגמים בסגנון קצת מבוגר, כמו נעלי ערב, וזה פחות הסגנון שלי

כך שהקושי הוא כפול – למצוא נעל מידה 35, ולמצוא נעל שמתאימה במבנה וברוחב שלה


למעלה: פינת הנעליים בבית של גיליאן. תקרה ונעליים שמתאימות למידה 35

אני: ומה לגבי נעליים בהזמנה אישית

גילי: ניסיתי פעם אחת וזו לא הייתה חוויה מוצלחת. זה לא היה נוח, לא התאים כל כך. ניסינו, תיקנו, שינינו אבל זה לא הסתדר

לא חזרתי על הניסיון, ומאז אני ממשיכה לכתת רגלי בערים שונות בעולם מתוך תקווה לפגוש את חנות חלומותי – מלאה בנעליים מחמיאות ונוחות במידה 35


למעלה: מבט מקרוב על הנעליים של גיליאן. מסודרות לפי קטגוריה

אני: תתארי תהליך קניה של נעל

גילי: אני הולכת לתומי ברחוב, לפתע מתגלה בפני חנות נעליים במלוא הדרה. הנעליים בחנות קורצות לי, אני רוצה לקרוץ בחזרה אבל שניה לפני כן אני נעצרת ובודקת האם יש מידה 35. בדרך כלל אני אפילו לא צריכה להטריח את המוכריםות מכיוון שבתצוגה בחנות מציגים את הנעל הקטנה ביותר במלאי – אם אין 35 על המדפים אין אפילו טעם לשאול

בדרך זו – חנויות, קריצות ושאלות – מיפיתי חנויות נעליים שמשווקות נעליים גם במידה 35. הייתה חנות מצויינת באמסטרדם בשם סינדרלה לא יודעת האם היא עדיין קיימת

חנות נוספת מצויינת היא ג’יאורדנוס בשדרה השניה בניו יורק מול בלומינגדיילס, בין הרחובות 60 ו 61, הם מביאים את כל הדוגמאות, הסאמפלים, שהמעצבים הגדולים מייצרים במידות קטנות. יש שם אפילו מידות 34 ו 33. הנעליים לא זולות, כ 200$-300$ בערך, אבל שוות את המחיר. המעצבים מכינים את הדוגמאות לקניינים במידות כל כך קטנות כי זה נראה יותר טוב מאשר במידות הגדולות


ג’יאורדונס – נעליים במידות קטנות, מס’ 1150 בשדרה השניה בניו יורק, טל’ 212-688-7195

אני, חושבת לעצמי: זה נוגע בנושא קצת בעייתי – הפנטזיה הגברית ל”נשים קטנות”, משהו שאנחנו קצת מתנערות ממנו בעשורים האחרונים. אבל נעזוב את זה כרגע, כי אנשים ונשים בכל גודל מידה וצורה – מן הראוי שיהנו וירגישו נוח בעולם האופנה והמוצרים שמסביבנו


Liz Claiborne @ DSW

למעלה: נעליים בעיצוב ליז קלייבורן. חומרים: עור, מייקרופייבר. אהבתי במיוחד: את הצורה של הגפה, את חיתוך הצורות


למעלה: נעליים של נויה. חומרים: עור, טקסטיל

גילי ממשיכה (יש לה מלא מה להגיד על מידה 35! הנושא בוער בה:) בגלל שכל כך קשה לי למצוא נעליים, בסופו של דבר יש לי הרבה נעליים. כי כשאני כבר מוצאת אני פשוט קונה. ויש גם קוטביות -יש לי או נעליים יקרות ב 200$ ויותר, או נעליים זולות ב 10$, מחנויות זולות או אפילו מחנויות ילדים

כל טווח הביניים, הנעליים “הרגילות” שרוב הנשים קונות – לא קיים עבורי. מי שמעצב/ת עבור הקויים המסחריים – אני כמו שקופה עבורםן, אני ושכמותי בכלל לא נלקחות בחשבון בעת תכנון הקולקציה והייצור


American Eagle @ Payless

למעלה: נעליים של אמריקן איגל. נקנו בפיילס. חומרים: סינתטיים. אולי: ביטנה מעור – לא הצלחתי לזהות באופן וודאי



למעלה: נעליים של המותג פייוני. כל כך אוהבת אותן עד כדי תיקון הרצועה האחורית אצל סנדלר

מקומות נוספים בהם גיליאן מוצאת נעליים

Lord and Taylors

זו רשת הממוצבת גבוה יותר מאשר מייסיס, דומה קצת לסאקס מבחינת המיצוב, וכשיש מכירות סוף עונה המחירים טובים ונגישים הרבה יותר


התצוגה בנויה כך שקופסאות הנעליים מסודרות זו על גבי זו – כשכל מגדל קופסאות מכיל את אותו דגם בכל המידות הקיימות – ומעל מוצגת נעל אחת, שכמו אומרת לעולם “שופוני” הנה אני כאן, ובזכות הנעל שבראש הערימה את יכולה לדעת מה יש בקופסאות שמתחת. כאשר יש מידות קצה, משמע מידה 35 ו 42 למשל – הקופסאות שלהן מסומנות בנקודה. כך אני יכולה לזהות בקלות שבערימה הזו אולי יש את המידה שלי! אז כן….. אני עוברת שורה שורה בחנויות הענקיות האלה, ובכלל לא מסתכלת על הנעליים, אני מסתכלת רק על הקופסאות ומחפשת את הנקודה

כשסוף סוף אני מוצאת קופסא שבה יש נעליים מידה 35 אני מרימה את המבט ורואה איזו נעל זו. כך למשל קניתי את הסנדל האדום. הרמתי את המבט מהקופסא עם הנקודה ואמרתי “וואלה, סנדל אדום, יאללה, מגניב, לקחתי”, בכלל לא חשבתי או חיפשתי סנדל כזה. בדרך זו, אני קונה לעצמי כל מיני הפתעות, נעליים וסנדלים שבכלל לא דמיינתי או פינטזתי שאנעל


למעלה, הלכה בעקבות נקודות הקסם: סנדל אדום מידה 35 של גיליאן. חומרים: גפה עור, ספידה סינתטית, פלטפורמה בציפוי שעם

טיפ נוסף לקניות, בארצות הברית וכנראה שלא רק שם: ככל שאני קונה יותר זוגות אני מקבלת הנחות יותר גדולות, 30%-40%

ועוד בעולם: במזרח הרחוק הכי קל לי לקנות, אבל לא הייתי שם כבר כמה שנים. במייסיס אני בדרך כלל קונה כמה זוגות בקניה אחת. אני יכולה לבלות שם 3-4 שעות בחיפושים, אבל אני יודעת שהקניה הזו מסדרת אותי לשנה הקרובה


Above: Dexflex Comfort, bought at Payless

בארץ אני קונה בדרך כלל באלדו, בזארה קידס ולאחרונה הבת שלי שמה לב שיש מידות 35 גם ברשת 24/7

אלדו – זה פחות הסגנון האישי שלי אבל עדיין מוצאת שם , בדרך כלל מחכה לסוף עונה

בזארה קידס אני קונה לרוב את הדגמים השטוחים שלהם, שם לפעמים אני אפילו מידה 34


למעלה: נעליים של 24/7. חומרים: עור, ניטים, סוליה מוזרקת פוליאוריתן

נקודה למחשבה: הנעל עשויה ללא תפירה כמעט – למעט תפר אחד ברצועה האחורית. מיעוט התפירה מוזיל את עלות הייצור, לכן לא ברור לי למה לא מצאו פתרון אחר וויתרו על התפירה


למעלה: תפר אחד בלבד. לא ברור לי למה לא השתמשו שם בניט – בדומה לחיבור הקיים בסנדלים תנ”כיות למשל

אני: נעל שאת חולמת עליה

גילי: בסופו של דבר אני מפנטזת על משהו פשוט – מגף בגובה הברך, שיושב על טוב, קלאסי, עקב קטן ונשי בערך בגובה 4 ס”מ, עשוי היטב מחומרים איכותיים כך שיחזיק למספר עונות

אני: מגף בייסיק, בסיסי, קלאסי

גילי: כן, עבורי זה חלום

אני: סיפור על נעל מיוחדת עבורך

גילי: לפני כמה חודשים נסעתי לתחרות


כמלווה של טטיאנה לובונובה אשר השתתפה בתחרות מטעם שנקר ואף זכתה במקום הראשון. התחרות מתקיימת אחת לשנה בטריאסט, באיטליה

%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a2%d7%a6%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%a2%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%9c%d7%95%d7%90למעלה: גילי וטטיאנה בטריאסט, איטליה

יום לפני ערב התחרות אמרתי לעצמי שאני רוצריכה (רוצה+צריכה) למצוא נעליים שיתאימו לחצאית ולשמלה שקניתי יום לפני כן. שתביני, גם בגדים קשה לי למצוא, וידעתי שהסיכויים למצוא נעליים שמתאימות גם לי וגם לבגדים, לא גבוהים. וכנגד כל הסיכויים – זה קרה! מצאתי נעל סירה על עקב בצבע זהה לאחד הגוונים שהיו בחולצה. ובחנות נוספת, מצאתי ז’קט תואם. זה היה פשוט יום מלא בהישגים והפתעות – ארבעה פריטים מארבע חנויות שונות, כולם מתאימים זה לזה ומתאימים לי!

אני: ממש חמסה, מחומש המזל, ארבעה פריטים וגיליאן אחת במרכז

גילי: וזה הזמן לעוד טיפ – יותר קל למצוא נעליים מידה 35 בדרום איטליה מאשר בצפון איטליה, מכיוון שבצפון האנשים יותר גבוהים וגדולים


Above: Shoes by La Nouvelle, jacket by Pimkie, Skirt by Motivi


נעלי המזל של גיליאן, נקנו בטריאסט באיטליה

אנחנו ממשיכות עם זכרונות ומסעות בזמן

אני: זכרון ילדות שקשור לנעליים

גילי: אני זוכרת שהיתה אופנה של נעלי סניקרס עם סוליות צבעוניות, אלה היו נעליים של גלי, וסבא שלי, שהיה לו מפעל לייצור גומי, ייצר עבורם את הסוליות

אני: לסבא שלך היה מפעל גומי?? מה, איפה, מתי, איך קראו לו

גילי: מפעל תגל, בעכו.  ויש לי עוד זכרון: סנדלים שהיו בעצם סוליית גומי דרכה השחילו שרוכים אשר נקשרו סביב הרגל והשוק. ואפשר היה להחליף את השרוכים ולשים כל פעם צבע אחר

אני, חושבת לעצמי: זה קצת מזכיר את החופש שגיליאן הייתה רוצה היום בבחירה של נעליים


למעלה: סנדל ילדות שעיצבנו בנעלי נמרוד ב 2012 עם שרוך מתחלף

אני: וילדות מזכיר לי את הבנות שלך

גילי: כרגע שתיהן גם מידה 35 ואני מקווה שהן יגדלו ולא ישארו במידה הזו משתי סיבות

אני: אני יכולה לנחש למה

גילי: קודם כדי שלא יצטרכו להתמודד עם “הסיוט” הזה, של מידה 35 בעולם המייצר נעלי נשים החל ממידה 36

אני: וגם כדי שלא ינעלו לך את הנעליים

גילי: בדיוק


למעלה: צילום שצילמתי את גיליאן בעת ההריון הראשון, בתקופה בה הכרנו לראשונה. היום הבת של גילי בת 15 ונועלת מידה 35

אז אחרי שביקרתי בבית “משפחת 35” בית בו גרות שלוש נשים יפות ויצירתיות

כולן מידה 35 (כרגע, עד להודעה חדשה:) נשארתי עם מלא מחשבות על נשים קטנות שהן בעצם גדולות. וצעדתי חזרה לביתי בצעדים במידה 38. שישי אחר הצהריים, העיר נרגעת, עושה עימי חסד

להדפיס ולשמור


יש לכן עוד טיפים והמלצות לנשים שנועלות מידה 35? נשמח לשמוע

ובקשה לקוסמוס (ולמעצביםות שחיים בתוכו 🙂 בבקשה תייצרו יותר נעליים מידה 35! ועם מידות רוחב שונות

Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.



Meta Shoe – silhouettes of light

3 interviews, 3 exhibitors; endless points of view – follow the steps into the stiletto exhibition – Cinderella Syndome.


Idit Barak

Fashion designer and senior lecturer at the fashion department in Shenkar Design Academy

It took Idit seven years to process her visit to the Bergdorf Goodman shoe salon into a shoe which expresses the contradictions she experienced during the visit

Bergdorf Goodman which is located in New York’s 5th Avenue in is an exclusive shrine for stylish shoes, which takes its visitors back in time into another dimension

The Salon, established in the 1940s, keeps its original interior design to this day. It’s as if time has been froze in the shrine, yet the desire and lust for beauty are relevant and dramatic as always, since ever

Embed from Getty Images

I wear only flat comfortable shoes” says Idit, and although I am aware that women are bewitched by stilettos, still that moment standing in front of a divine pair of Louboutin shoes caught me by surprise. I realized I desired those shoes in a manner I could not anticipate or control

I tried them on, I could barely walk in them yet I was still engulfed by the desire for the shoes

I think women relate to comfort and desire together. Each person creates the mix, the personal answer that suits her – how much am I prepared to suffer for this beauty? Some are prepared to suffer very little, if at all, and there are those who will wear the coveted shoes despite their being uncomfortable –  because the shoes answer that same desire that I, too, experienced that morning.

Embed from Getty Images

We strive to be as healthy as can be, yet in some conditions we choose a controlled portion of disability – so we can address other motives we have such as being perceived by others as sexy and desirable, to elongate the body and to add a sense of tension to it; to create excitement in our body and physical aspect.

Idit wanted to track down this polarity – the painful and the exclusive in a summit meeting. The stiletto-crutches that she presented in the Cinderella Syndrome exhibition touch on the subject using black humour with gold decoration: a type of disability but madly desirable.

Uncoded-Steps_Shoe_Blog_Stiletto-crutches-Idit-Barak-שלי-לואיס-Fashion-Fetishism -

Above: computer rending of the stiletto-crutches, designed by Idit Barak

The Stiletto–crutches relate to characteristics of Loubooutin’s and are best known for: the red outole bottom. The stiletto-crutches are hand-stitched and are made of shiny black leather, its insides are painted in bright red, the butterfly shaped closures are coated with 24K gold.

Uncoded-Steps_Shoe_Blog_Stiletto-crutches-Idit_Barak-Cinderella-Syndrome-Fetish - Shelley-Lewis

Stiletto-crutches designed by Idit Barak, gold butterflies fasten a black corner. Photo: Shelley Lewis at the exhibition

The original crutches were taken apart and reassembled; its lower part is made of a ‘strange’ piece of wood which was connected to the upper part of the ‘real’ pair of crutches. The bottom of the crutches is extremely small in relation to the crutches: only 12 m”m width and length. A real heel top, as used in the footwear industry, is glued to the crutches’ base.

The creating of the stiletto-crutches and its transformation from crutches to a stiletto shoe was done in collaboration with the industrial designer Yaniv Kadosh. The result is an item which will challenge our perception of comfort, disability and sex appeal.


First sketch, by Idit Barak


The making of the stiletto-crutches, in collaboration with industrial designer Yaniv Kadosh

Pink DNA, glittery included

Shelley: were you familiar with the term “Cinderella Syndrome” before the exhibition?

Idit: yes, the natural tension between girls and women, and the tension between femininity as perceived by a chauvinist or by a  feminist interests me. Which of these characters exist inside of me, and where does the transformation between the different characters occur?

Idit: I am feminist, we shattered the roles which are supposedly relegated to women or men. Today, we the women, are independent and responsible for our lives, yet we have this place inside of us which seems at times to have been programmed to dream of the prince who will come and treat you exactly as you imagine

This raises question within me as a woman, as a mother, as a teacher at Shenkar

“On the other hand” Idit continues “maybe this strong craving to be “like a princess” is beyond education and the surrounding influence on us”.

“I wear only black clothes, and when my daughter was a baby I dressed her only in monochromatic clothes. Yet when she was three years old she came up to me and demanded to wear only “dresses that swirl around me” and told me her favorite colour was pink”.

“Today she’s back wearing black, which makes me feel like a proud mum”, Idit laughs.


Sandals I designed for Nimrod shoes in 2012. Pattern making by Nina Avidan

Shelley: when I worked for Nimrod Children’s Footwear Company, we used to laugh that it’s probably inevitable, perhaps girls are born with a gene which say “pink and glittery”.

Idit: It really is in the DNA in some way or other. Sometimes we can fight it and sometimes we can allow ourselves to be little girls who dream of being big

Big or small, disability or comfort, sex appeal or dream-like sweetness – what is the stiletto shoe?

The following interview invites us to dive into this question and come up with some ambiguous and  enlightening resolutions.

Orit Freilich – X-Ray shoes

Orit Freilich, a senior lecturer in the fashion department at Shenkar Academy – exhibited in Cinderella Syndrome an X-ray photo of a pair of shoes she bought in 2006. The photo is accompanied by a soundtrack of her granddaughter singing a children’s song about Cinderella.

The shoes x-rayed by Orit are designed by Maison Martin Margiela, and are part of his series of Replica shoes; Margiela reproduced shoes and perfumes that originally were made in the 1980’s.

Orit: the x-rayimage is silent evidence of the pain embodied in wearing shoes with heels. The nails are an explicit expression of this discomfort.

בלוג_נעליים_אורית_פרייליך Maison_martin_margiela_Shoe_Blog_Uncodedstoep

Above: Orit Freilich’s granddaughter sings in the sweetest voice ever: “My dear Cinderella loves me, we will soon marry and have a baby boy”.

And the picture above the song: the X-ray image Orit presented in Cinderella Syndrome. Is the shoe being taken apart, or is going through a healing process? And who is the patient? Is it the shoe with distorted nails, or is us, constantly craving for additional elevation and heights?

Orit: The dichotomy between the visual pain seen in the x-ray screen, and the sweet voice of my granddaughter, who is the voice for all the girls who haven’t yet worn shoes with heels – confronts the mature women with what lies ahead for their daughters, while keeping silent about it.

The shoes X-Rayed by Orit, were designed by Maison Martin Margiela, and are part of his Replica series. In this series Margiela remade vintage shoes he had in his private archive. The replicas search for past identities of shoes, and raise questions such as what is authenticity today and what is our relationship with the past?

Replica in its pure essence is the remaking of something from the past, usually considered by us as “original” and “authentic”. During theremaking, the replica becomes an original of its own, and so on and so on.

“I chose a shoe from the Replica series” says Orit during our interview, “because it resontates the remaking, the reproduction of past ideas and objects. Margiella’s shoe recreates a shoe exactly as a woman waiting for her prince recreates the idea of marriage, and the promise of salvation embedded within them –it’s a ceremony which has been repeated again and again since the first couple who married”.


Picture above: waiting for the prince? A Barbie doll between two shoes designed by Ann Demeulemeester, in their original box. An X-ray picture by Orit Freilich.

In the song accompanying the image, my granddaughter sings “My dear Cinderella loves me …” these are actually the words which are supposed to be sung by the man, not the woman.

Shelley: by doing so, the woman gains a hold on the man’s perspective of her, this same image he has of her which affects so many women in such a profound way – am I desirable, am I attractive, what is my value? – And by this she restores control of her self image.

Orit: yes, the song has many meanings, exactly as the photo enabled me to expose hidden components, and take a closer look at the shoe. It’s the same as when the doctor examines our X-ray photo, looking for signs and clues in order to have a better understanding of his, or her patient. I, for example, discovered that the nails in my shoes were crooked, I don’t know if they were like that from the start, or they if were deformed by walking in them.  We reveal a concealed layer while at the same time more questions arise.


In the photo above: Margiela’s Replica shoes; do nails have a hidden language? An X-Ray photo by Orit Freilich

In the photo above: Margiela’s Replica shoes; do nails have a hidden language? An X-Ray photo by Orit Freilich

The interview ended. I was left with thoughts about being exposed and indirect at the same time. Could these two live together?

On the one hand Orit invited us to have a close and introspective look at the shoe, yet the shoe remains mysterious and unknown.

So if you are curious to see the shoe in its entirety, you are welcome to have a look at the bottom of this post, where you can see the shoe posted upside down.

And why is it upside down you might be asking yourselves?

Well, first because this is the nature of riddles, also because the following and last interview turns heels over head.

You can see more of Orit’s work in the upcoming DLD innovation festival on Sep-27, 2016. Orit’s work, titled “C.T. Scan of Cherub”, will include a video installation which will be screened onto the houses in Rothschild Blvd. Tel-Aviv. What kind of images will these be? Well, I guess you get the idea 🙂

The negative of the positive – Avigail Talmor

My phone converstation with Avigail Talmor, owner of the brand For Those Who Pray, took place while Avigail was seated in her studio overlooking the sea that stretches to the far horizon, hand stitching items for five of Comme Il Faut’s exclusive shops.

“I   hand stitch all the objects I make” says Avigail. “From each style I make 15-20 units, and then I move on to the next style. Each style is produced for a specific period and in small quantities. Besides my 5-6 best sellers, which I produce again and again.”

“I don’t produce collections” Avigail continues, “I am part of the slow fashion movement”.


A clutch made of left-over leather, using special techniques. When? Probably right now. In one week from now it might not be available in stock

“The objects I design I make” – and Avigail calls her jewelry ‘objects’ because it allows the items to have a wider definition, without identifying with a specific part of the body – “are always made of left-over black leather I buy. This makes the design work and stitching much more complicated. It takes much longer to choose the best left-overs. Also stitching and connecting pieces of leather which are so different from one another requires high skills and a constant development of new techniques”.

“Ecology is important to me, embedding these values into the process of making an object, but to be honest the value which is the most important for me are my personal aesthetics. Aesthetics are a means of expressing my inner truth. Being precise about aesthetics that express my point of view is something I’m not prepared to compromise on.”


After going further into this we could discuss the object Avigail exhibited in Cinderella Syndrome.

Shelley: the head piece evokes the Statue of Liberty

Avigail: I am also a painter and I was in residency for half a year in New York. I found the Statue of Liberty intriguing; on the one hand it looks like a woman, on the other hand its jaw is masculine. She is dressed in clothes that blur the silhouette of her body, so it’s even harder to tell if it’s a man or a woman.

I find gender interesting; I am driven by the philosophy behind things because all creation is strongly linked to an inner ideology. All actions have a cause, whether hidden or not.

Photo by Guy Goldstein

Head over Heels; For Those Who Pray

Photo by Guy Goldstein

Avigail continues: the statue’s tiara has a lot of power, it includes seven rays pointing to the seven corners of the world. The message is that liberty reaches to the every corner of the world.

In the object I designed for “Cinderella Syndrome” I echo this from my point of view as a fashion designer – the fashion message that spreads from New York outwards.

And the idea, the message I have to offer is a wide and open interpretation of Gothic aesthetics. Why open? Because it is first and foremost a matter of combinations, how does the object I designed blend into your personal style.


Above: Photographer Pavel Bolo|Makeup by Rafit Noy for MAC Cosmetics|Hair by Rafit Noy for MORROCANOIL|Model Noam Shoham

Avigail: this reminds me of an interview I read with Li Edelkoort, the trend setter, who told about a time she was invited to lecture at an office. During the meeting with the staff the people changed clothes with each other, and created new looks which were beyond trends. What really matters in fashion, and perhaps in life too, is the combination, not the trend or a specific object.

I create styles which are multi-cultural. On the one hand they look Gothic, on the other hand they look African. It is all a matter of context, with what and how do you wear, or use an object I designed. An object needs context in order to have meaning


Picture above: photographer Michael Topyol|Makeup: Rafit Noy for MAC Cosmetics|Hair :Rafit Noy for MORROCANOIL|Model Noam Shoham

Shelley: this reminds me of a quote by Rolan Barth who said that a shoe is never just a shoe. A clothing item is never only functional, because it is part of culture.

Michel Foukault said something similar about sexuality: sex doesn’t hold a hidden truth within itself, if anyone of us has a hidden, private, authentic truth relating to his or her own sexuality, then it was implanted with the help of social mechanisms

So actually all our actions are performed within a social context. To say that ‘doing’ is nothing more than the action itself is an injustice to the truth around us – the reality, culture, context.

Avigail: that’s true. My drawings of guard booths raise a question: is the guard booth at the entrance to a car park, or at the border, or at the entrance to a gaol? The booth is imbued with meaning based on its surroundings.


For a moment we leave the wider context of things, and go back to talk about the headpiece Avigail designed

At first glance from afar the object seems like a black crown to the head, but a closer look reveals the many different parts carefully stitched to transform the seven heels into a circle

Avigail: I actually create silhouettes, I see the object as a negative, not a positive. I am not busy with precious stones and diamonds which might decorate the object, but with its overall impact and relationship with the body.The seven rays create a dramatic change in the silhouette of one’s head, exactly as it does for the Statue of Liberty. This is not a decoration, but a major and meaningful change in proportions and shape.

The interview with Avigail ended and I was left in thought.

Avigail creates objects with a clear and dramatic silhouette, in the same way her choice in using only left-over black leather acts as her conceptual silhouette, to her work. She defined dark boundries, with endless beauty and depth.

And last but not least; Margiela’s Replica shoe, why is it upside down? Because it’s an answer to a small riddle, and because it makes sense here, in this contxt 🙂


Replica shoes designed by Maison Marin Margiela; resonating ideas and dreams into the present. Photo by Orit Freilich.

for further reading about the exhibןtion, the post about the opening evening, and an interview with Yaara Keidar, curator of the exhibition.

I’d love to read your comments, I invite you to comment, write and share your personal stories about shoes

Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.